מי באמת מוטרד מינית

אפתח את המאמר הזה בהסבר קצר לגבי ההבדל בין גברים לנשים כשמדובר במיניות…
עבור הגבר יחסי מין הם צורך קיומי, בעוד שעבור האישה המין הם צורך נפשי.
אישה משתמשת במין כדי להשיג אהבה, ואילו גבר משתמש באהבה כדי להשיג מין, וזהו למעשה תמצית ההבדל.

נשים וגברים הם בעלי פיזיולוגיה שונה, צרכים שונים וציפיות שונות, ולכן תמיד יהיו ביניהם חיכוכים ותסכולים.
אישה זקוקה לבטחון, לאהבה, ליציבות – גבר זקוק לסקס.
הגורם לדחף המיני אצל הגבר, הוא בלוטה שנקראת פרוסטטה (ערמונית) שקיימת רק אצל גברים, ותפקידה לייצר את הנוזל של הזרע.

כל עוד הגבר פעיל מינית, הבלוטה פעילה ומשתמרת במצב בריא, אבל בגיל מבוגר, ככל שהפעילות המינית יורדת, פוחתת הפעילות של בלוטת הפרוסטטה, וזרימת הדם שבה הולכת ופוחתת בהתאמה, ועם זאת נפגעת היכולת של מערכת הדם לנקז נוזלים המצטברים בה.
הצטברות הנוזלים מביאה לידי כך שבלוטת הערמונית הולכת ותופחת, עד שהיא לוחצת על צינור השופכה ומונעת את פינוי השתן. במצב זה יש סכנה אמתית לכליות, מכיוון ששתן שאינו יכול להתפנות מציף אותן וגורם לטביעתן ולבעיות כמו אי-ספיקת כליות, המובילה לצורך בטיפולי דיאליזה ובהשתלת כליה.

על מנת למנוע את הפגיעה בכליות, כאשר הפרוסטטה מתנפחת הסובלים מטופלים בקטטר, שהוא צינורית סיליקון המוחדרת דרך השופכה אל שלפוחית השתן ומרוקנת אותה לשקית חיצונית, אך הקטטר לא יכול לשמש כפתרון לטווח ארוך, מכיוון שבשלב כלשהו הוא יגרום לגירוי ולכאב ברקמות הפנימיות, לדלקות בדרכי השתן, לזיהום ולסיבוכים קשים.

אישה היא ציידת. היא נולדת עם יכולות לצוד ולאלף את הגבר שלה. לשם כך, בתחילת הקשר האישה תבקש להוכיח לגבר שלה שיש לה את כל מה שהוא זקוק לו ולהראות לו כמה טוב יהיה לו איתה, ולכן היא תתמסר לו בכל הזדמנות, והגבר יהיה זה שקובע מתי ועד כמה יהיה ביניהם סקס.

לאחר שהאישה השיגה את מטרתה, והגבר ננעל בקשר הזוגי שיש בו בית, רכוש משותף וילדים, מתחיל תהליך האילוף, שבמהלכו תדירות הסקס יורדת בהדרגה. אחרי חמש עשרה שנה או עשרים שנה ביחד, הלהבה דועכת, ולאישה אין מוטיבציה להוכיח לגבר דבר או לגרום לו הנאה ולספק את צרכיו, והתדירות של הסקס יורדת לפעם או פעמיים בחודש, לפי הצורך של האישה, ולגבר כבר אין שום השפעה. כאן נוצר מצב הפוך למעשה, שהגבר, שנכנס לקשר הזוגי כמי שהיה בטוח שמצא את האישה שתספק את צרכיו, הופך להיות זה שמספק את צרכיה של האישה, בזמנים שנוח ומתאים לה. כך, במקום השאישה תהיה זו שמספקת את הצורך הקיומי של הגבר, במערכת היחסים בטווח הארוך, הגבר מוצא את עצמו כמי שמספק את הצורך של האשה.

מיהו, בעצם, המין החזק…
לא משנה אם אתה פמיניסט או שובניסט, בניגוד לתרבות המזרחית שבה הגבר שולט, אנחנו, בתרבות המערב, חיים בחברה מטריארכלית שבה האישה שולטת. אפשר להגדיר את מי ששולט – או המין החזק בבית, כמו זה שקובע מתי ובאיזו תדירות יהיו יחסי מין. במערכת היחסים הזוגית, הגבר הוא שזקוק לסקס, מכיוון שבמידה והוא סובל מחסר, מתחיל תהליך הניוון של הפרוסטטה שעלול להסתיים במותו, בהרס של הכליות, או בניתוח הסרת הערמונית, שלאחריו הגבר יאבד את הדחף המיני ואת היכולת לקיים יחסי מין.
גבר שהאשה שלו אינה מספקת את צרכיו חש נבגד, הוא נוח להתפתות בלית ברירה, מאחר והוא נאלץ למצוא פתרון אחר לצורך, ואז הוא נחשב כ”בוגד”, והאישה שתופסת אותו מקיים קשר אסור, ממהרת לפרק את המשפחה…
לדעתי, זו טעות מרה ויש לה השלכות קשות על החיים של שניהם, ואם יש ילדים בקשר, גם הם יוצאים פגועים. אישה צריכה לקבל את זה שלגבר יש צרכים שבמידה והיא לא מסוגלת למצא, הוא ימצא מקום אחר למלא אותם, ולא מדובר על אהבה אלא על צורך גופני. הגבר יכול לאהוב את אשתו אבל מכיוון שאין לו דרך לקבל ממנה את מה שהוא זקוק לו, למצוא את הפורקן אצל אישה אחרת.

למעשה, נשים מבינות את החולשה של הגברים ומנצלות אותה, וזו הסיבה לכך שהן מסתובבות עם מחשופים עמוקים, עקבים גבוהים ולבוש מגרה, ובכך הן למעשה מטרידות אותם מינית. הגברים במצב זה הולכים על חבר דק מאד, מכיוון שאם התגובה לגירוי תהיה מעבר למה שהאישה חשה איתו בנוח, הם יואשמו בהטרדה מינית, ועלולים להישפט על כך.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.