בלוג

איריס הגיעה אליי מאילת עם כלבה בת 15 וחצי שסבלה מדלקת בלבלב במשך כחודשיים, במהלכם קיבלה אנטיביוטיקות, וטרינרים, ייעוצים, הפניה לאולטרסאונד, סבלה מבעיות בכליות (ייתכן שכחלק מתופעות לוואי של התרופות שקיבלה), שגרמו לשתייה והשתנה מרובות, וחולשה כללית.

הטיפול נמשך כשעה וחצי.

אחריו איריס כתבה לי בווצאפ:

“מאז הטיפול ללא כדור אחד, אוכלת וערנית, שותה ונושמת נורמלי, והכי — נראית נורמלי!!”

ובהמשך היא גם כתבה פוסט בפייסבוק:

“שעה וחצי של טיפול והכלבה חזרה לאכול… נכון לעכשיו ללא כדורים בכלל…”

מבחינתי, אלו הרגעים שמוכיחים שלא מדובר בשכנוע או באמונה, מכיוון שכלבים לא מגיעים אליי עם תקוות או אמונות.
מבחינתם אני עוד בן אדם, אבל העובדה ששוקו, הכלב החלים מפריצת דיסק בטיפול אחד – ושולה, הכלבה האילתית החלימה גם היא מטיפול אחד אחרי חודשיים של עירויים, אשפוזים, תרופות, ביופסיה וסבל (ושלא לדבר על הוצאות של כ17,000 ש”ח), לא צריך הרבה מילים.

על בני האדם לא תמיד אפשר לסמוך, אבל מספיק לראות בעל חיים שחוזר לאכול, לנשום, לשתות, להיות ערני — ולחזור לעצמו, כדי להבין שאותם תהליכים של ריפוי קורים גם כשהמטופלים הם בני אנוש.

הידעתם שהגורם העיקרי לפגיעה בשמיעה ולהתחרשות הוא דלקת אוזניים?

דלקת אוזניים היא מחלה נפוצה מאד, בעיקר בקרב ילדים, והיא מתפתחת כתוצאה מכשל של המערכת החיסונית באוזניים, על פי רוב בשל שיבושים בזרימת הדם בהן, כשהאוזניים מתקררות ויכולתו של הגוף להגן עליהן נחלשת.

הסיבה לכך שהדלקת פוגעת בשמיעה וגורמת לנזק בלתי הפיך, היא שחומצות שמפרישים החיידקים בתהליך חילוף החומרים, ממיסות רקמות וגורמות לכוויות כימיות, להצטלקויות ולהידבקות, ומכיוון שרקמה צלקתית היא רקמה שאינה מתפקדת, ולא ניתן לרפא אותה, חשוב לטפל בדלקת במהירות האפשרית כדי למזער את הנזק עד כמה שאפשר.

אני יכול להסביר את עמדתי לגבי הדרך שבה הטיפול המקובל גורם לכך שכל כך הרבה בני אדם הופכים ללקויי שמיעה.

כאשר אתה פונה לרופא בגלל דלקת, אתה מקבל מרשם לאנטיביוטיקה ולכדור נגד כאבים ולהורדת החום. האנטיביוטיקה, לכאורה, הורגת את החיידק, אבל לוקח לה מספר ימים לפעול, ובזמן שאתה תחת השפעת משככי הכאבים, עד שהאנטיביוטיקה תעשה את עבודתה, לא תחוש את הכאבים, שהם למעשה התוצאה של הנזק שנגרם לאוזן המודלקת, והנזק מחמיר מבלי שתהיה מודע לכך.

לכן, חשוב להיות קשוב לגוף – ולהימנע מכדורים נגד כאבים כל זמן שהדבר אפשרי.

הכדור לשיכוך כאבים אמנם משפר את הרגשתנו זמנית, אבל מדובר בטיפול תסמיני שאינו פותר את הבעיה, ובעקיפין גם עלול להביא להחמרתה.

זאת, מכיוון שלתחושת הכאב יש חשיבות עצומה ביחס ליכולת שלך לשמור על בריאותך.

הגוף מדבר אלינו באמצעות תחושות, והמסר שהכאב מעביר לתודעה הוא שלגוף נגרם נזק – או שהנזק הקיים מחמיר, לכן חשוב למצוא את הדרך היעילה ביותר לרפא את גורם הכאב, ולאפשר לגוף את המנוחה הנחוצה לו על מנת לרפא אותו – להבדיל מלדכא את הכאב.

ועדיין, אם אתם שואלים איך לשיטתי ניתן לרפא את הדלקת ביעילות שתשאיר מינימום עקבות, כמטפל בהילינג המטופלים שלי יכולים להעיד על כך שבטיפול הילינג אני מרפא דלקת אוזניים תוך חצי שעה, ללא רעלים, ללא סבל וללא סיכונים, וזה מה שאני מגדיר ריפוי אמיתי.

טיפולי הילינג משפרים את זרימת הדם, ומאפשרים לגוף לעשות תהליכי ריפוי במהירות וביעילות

שאנחנו לא מסוגלים לדמיין.

כשמדובר על ריפוי בהילינג, אנשים נורמטיביים, שהם סקפטיים, שמנסים להסביר את זה, עושים את זה עם ההיגיון שלהם, ורבים טוענים שמדובר בסוגסטיה – או באמונה של המטופל.
(המשתמע הוא שמי שהולך לטיפול הילינג הוא אידיוט שמאמין בוודו, והאמונה, היא מה שבעצם מרפא אותו).

ובכן, מי שעוקב אחרי כאן, יודע שכשמטפלים בתינוק בן יומו או בן שנה, שנתיים או שלוש, בזמן שהוא יישן, לאמונה אין שום תפקיד או חלק בריפוי. התינוק עדיין לא עבר אינדוקטרינציה ואין לו שום אמונה.

נכון שמטופל סקפטי – או כזה שלא רוצה לאפשר להילינג לפעול בגלל שהוא בא במטרה להוכיח לעצמו שהוא צודק, עלול “להיסגר” – ולא לאפשר לאנרגיה לעשות את עבודתה, אבל כל עוד למטופל אין התנגדות, אין צורך באמונה או בשכנוע. צריך רק לבוא מוכן ולהתמסר לטיפול. השיא של ההתמסרות הוא אם המטופל נרדם במהלך הטיפול, מכיוון שאז לגוף אין אמונות/ תקוות והסחות דעת למיניהן, וכל האנרגיה שלו פועלת במרוכז כדי לעשות תהליכי ריפוי…

בסרטון המצורף – חתול עם דלקת חריפה בעין שהגיע אלי לטיפול, כאשר העין סתומה ומלאה בהפרשות, ותוך פחות משעה העין נפקחה וחזרה לצלילות…

אני לא מכיר עוד דרך ריפוי שיכולה להביא לכאלו תוצאות במשך זמן כל כך קצר – ובטח שלא אנטיביוטיקה…

ביום שבת התקשר אלי אדם שמכיר אותי דרך מטופלים אחרים, ושאל אם אוכל להגיע לטפל בו, לאחר שעשה תנועה לא נכונה שגרמה לו לנקע בקרסול…
מכיוון שהוא רצה שאטפל גם בבן שלו, בן שלוש, שהיה מקורר וסבל מדלקת באוזן, קבעתי איתו בערב, כשהילד יישן, על מנת שאוכל לטפל בו בלי שיהיו לו הסחות דעת וכל מיני בעיות של קשב וריכוז שיפריעו לטיפול.
הגעתי בשעה תשע בערב, טיפלתי שעתיים בנקע של האבא – ושעה בילד – בזמן שהוא ישן.
ולמה שעתיים? מכיוון שמחר הוא טס לארצות הברית, ורציתי שנהיה בטוחים עד כמה שאפשר שהוא לא יסבול מכאבים וממגבלות למיניהן, ויצטרך לחפש שם עזרה.
אמרתי לו שאם למחרת יהיו לו עדיין כאבים, שיצור איתי קשר וניתן טיפול חיזוק…
חשוב אולי שאיידע אתכם שלפני הטיפול המצב היה כזה שהוא לא יכול היה להניח את הרגל על הרצפה מרוב כאבים. החלמה טבעית ממצב כזה עלולה לקחת שבועות – ולפעמים גם חודשים, וככל שהיא תיקח יותר זמן, תישאר ברקמות יותר טראומה, שמשמעותה שבכל פעם, במצבים של התקררות או עייפות, הכאב יחזור ויכה במידה זו או אחרת…
למחרת (אתמול) קיבלתי ממנו ווצאפ שאומר שהילד קם שמח וטוב לב ונראה שהוא בטוב, ולגבי המצב שלו (האבא), הוא כתב “אייל בוקר טוב, תודה רבה על הטיפול המסור אתמול. אצלי הרגל במצב הרבה יותר טוב, יש עדיין צליעה אך אני יכול לדרוך על הרגל במתינות. מבחינת כאב – שמיים וארץ לעומת אתמול בערב.
היום בבוקר הוא כתב לי ווצאפ – אייל בוקר טוב, שיפור ממשיך. היום שחיתי בנטרול הרגליים. נראה שמחר אני כבר יכול לרוץ?. לפיכך נראה לי שלא אזדקק לחיזוק היום, וצירף המלצה:
“הגעתי לאייל דרך המלצה, לטיפול בעקבות סיבוב בקרסול. בפגישה אחת בלבד הצלחתי לחסוך לפחות שבוע של החלמה, פשוט לא ייאמן.
לאייל יש ממש “ידי קסם”, והוא מצליח לדייק את הטיפול כך שהגוף מגיב מיד.
כעוסק בספורט יומיומי, כל יום שאני חוסך בהחלמה שווה עבורי זהב. ממליץ בחום לכל מי שמתמודד עם פציעות או כאבים כרוניים, זה טיפול שמחזיר אותך למסלול הרבה יותר מהר.”

האם טיפול רפואי יכול לגרום לעיוורון?

התשובה היא כן – ולא מדובר במקרה נדיר. במשך עשרות שנים, בכל רחבי העולם, מיליוני תינוקות שזה עתה נולדו הפכו לעיוורים – לא כי נולדו כך, אלא בגלל טיפול רפואי שגוי שהיה פרקטיקה מקובלת.

במשך עשורים, כשנולד תינוק פג, הכניסו אותו לאינקובטור עם רמות חמצן גבוהות מאוד. הרופאים האמינו שכך יסייעו לריאותיו הקטנות להבשיל. אלא שהתוצאה הייתה אחרת לגמרי: עודף החמצן גרם לנזק בלתי הפיך ברשתית העין, שהוביל לעיוורון לכל החיים.

פגשתי בעצמי שני אנשים שונים – האחד בשנות ה־40 לחייו, והשני צעיר כבן 20 – ששניהם נולדו פגים, ושניהם איבדו את ראייתם באותו אופן. ההבדל ביניהם היה 30 שנה – וזה גרם לי לתהות: חשבתי לעצמי – איך זה יכול להיות ששלושים שנה לפני תינוקות התעוורו, ושלושים שנה אחרי הם עדיין המשיכו באותה פרוצדורה הרסנית… הייתכן שמהלך עשרים וחמש או שלושים שנה הם לא למדו כלום ולא הסיקו מסקנות? ואם אני הכרתי שניים, מי יודע כמה עוד התעוורו בעולם כולו…
המסקנה שהגעתי אליה היא שהממסד הרפואי היה משוכנע שהוא מציל חיים, בדיוק כמו במקרים אחרים שהוא כורת גפיים כדי “להציל את החולה”. אבל בפועל, ההחלטות הללו גזלו מיליונים מחייהם התקינים.
והדבר מתקשה לפוסט של התינוק שנולד טרם זמנו, ומכיוון שהריאות שלו עדיין לא הבשילו, נסעתי לטפל בו בפגייה, ואחרי טיפול אחד הוא הועבר למחלקת התינוקות הרגילים. אם הרפואה הייתה מקבלת טיפולי הילינג, ייתכן שניתן היה להציל רבים מספור מעיוורון. באותו אופן, סביר להניח שאחוז גבוה מן החיילים שאיבדו רגליים וידיים ניתן היה להציל מכריתה, והאירוני, שאותם חיילים משוכנעים שהצילו אותם…

הרפואה עדיין לא מכירה בכוחה של שיטת ריפוי כזו, אך אולי אילו הייתה פתוחה לכך – היו נחסכים סבל ועיוורון מיותר ממיליונים.