הסיפור האישי שלי

It's only fair to share...Share on FacebookShare on RedditShare on Google+Tweet about this on TwitterShare on LinkedIn

הסיפור האישי שלי

שמי איל כהן, ואני מוזיקאי וזמר, מרפא ומטפל בכאבים ובמחלות שונות בטכניקה הנקראת רייקי והילינג.
אני מנגן על גיטרה מגיל 13, ועד היום לפרנסתי אני מופיע עם רעייתי באירועים שונים.
כל חיי ניגנתי והופעתי בהרכבים שונים, ו…כן, מי שראה אותנו בהופעה יודע שאני אוהב לחייך. החיוך תמיד היה חלק מההופעה שלי, כשהוא תורם לאווירה וגורם לכך שגם השירה נשמעת אחרת.

במשך שנים רבות התפתחה בפי נסיגת חניכיים, מבלי שהייתי מודע לכך.
בשנת 1993, בגיל שלושים ושתיים, נקלעתי לשיאה של מחלת החניכיים, שכלל התנדנדות השיניים, קושי ממשי באכילה ובתפקוד הפה בכלל, כאבי תופת, רגישויות קשות לגורמים חיצוניים (קור, חום, מתוק, חמוץ – ועוד…) שאפילו נשימה דרך הפה הייתה כרוכה בכאבים, ובעיה אסתטית שלא אפשרה לי לחייך.

עוד באותו יום, כפי שכל אדם אחר היה נוהג, במצבי הקשה, מיהרתי לרופא השיניים שלי על מנת לקבל עזרה.
הרופא הסביר לי בקצרה שהבעיה תורשתית. שכפי הנראה אזקק לניתוח, ושלח אותי חזרה לביתי מצויד בכרטיס ביקור של מומחה למחלות חניכיים, אליו אמור הייתי לפנות על מנת לקבל ייעוץ וטיפול מתאים…

אילו הייתי מבוגר יותר, ייתכן שהייתי נכנע לטיפולים שמציעה הרפואה מתוך מחשבה שעם השנים הבלאי והזקנה אכן גובים את המחיר; אבל בגיל שלושים ושתיים, במובנים רבים עדיין הרגשתי כמו ילד ולא הייתי מוכן להיפרד מהשיניים. מה גם שההוצאה הכספית הכרוכה בהם היוותה מעמסה שלא היה לי שום מושג איך אעמוד בה.

מתוך כך החילותי בנסיונות נואשים להקל על הכאב. למזלי, חלק מהניסיונות סייעו לי להשיג שיפור משמעותי בתחושה ובתפקוד בתוך פרק זמן קצר להפליא, ולאחר ניסוי וטעייה וגיבוש תובנות הובילו אותי להבין את אופי המחלה ואת הגורמים לה. לאחר שעברתי את הסבל על בשרי, הבינותי שעלי להילחם על מנת לסייע לאחרים הסובלים מאותה בעיה להיפטר ממנה.

אף שפגשתי רופאים שתמכו בתיאוריה זו, התגובה האינסטינקטיבית של מרבית אנשי רפואה עמם ניסיתי לשוחח הייתה של בוז וביטול. הסיבה העיקרית שאני רואה לכך היא שתודעת הרופאים מעוצבת בקשיחות על ידי ממסד מקצועי ועל ידי מחקרים מדעיים, ואילו העובדות והנימוקים שהועלו במחקרי אינם מופיעים בספרי הרפואה ומעולם לא נבדקו במחקרים ממוסדים.

בתמימותי, ניסיתי להתקשר עם משרד הבריאות, במטרה לנסות ליזום מחקר על מנת לאשש את המידע ולהביאו בפני הציבור. פנייתי הטלפונית העלתה תגובת תימהון מפקידה במבטא צרפתי, שאמרה "אם אינך רופא או סטודנט לרפואה, אין שום אפשרות לעזור. הדרך היחידה להעביר את המידע לציבור היא באמצעות התקשורת"… למותר לציין שמרבית אנשי תקשורת דחו אותי על הסף – ממש מאותן סיבות, עוד בטרם שמעו את מה שיש לי לומר. חלקם אף נעלמו בנסיבות מסתוריות לאחר שערכו לי תחקיר או ראיון שלא פורסם מעולם (ראה "מסע התלאות של נושא בשורה" רק אל תשכח לחזור… ).

ניסיתי לעניין את רופא השיניים שאצלו טופלתי בעריכת מחקר, לאחר שאשתו, שניהלה את המרפאה הגדירה אותי כ"נס רפואי" משנוכחה לראות שמצבי השתפר להפליא תוך זמן קצר, אך זו ניסתה להניא אותי מלחקור את העניין בטענה "בשביל מה אתה צריך לבזבז אנרגיה, חבל לך על הזמן, תשמור על עצמך ועל המשפחה שלך. אתה לא יכול לשנות סדרי בראשית. תן לאנשים שימשיכו לחיות כפי שהם חיים ואנחנו נמשיך לנתח. לכולם טוב…"
משפט זה, שנחרט בזכרוני, קומם אותי, מכיוון שאחרי הסבל שחוויתי הוא חיזק בי את התחושה שישנה קנוניה נגד סובלים תמימים וחסרי ישע, ומונעים את המידע שעשוי להציל אותם מאובדן – וחיזק את תחושת השליחות להביא את האמת שתחסוך מהם סבל ועלויות וטיפולים.

במטרה להוכיח את העובדה שהחלמתי ממחלת החניכיים אינה תופעה מקרית – או "נס רפואי" כפי שטענו רבים ממכרי, אספתי קבוצת מחקר שמנתה כשלושים משתתפים ללא הבדלי דת, מוצא, מין צבע או גזע. המכנה המשותף לכולם היה שסבלו מדלקת חניכיים או מנסיגת חניכיים במצב זה או אחר.

כבר מן התשובות לשאלון ראשוני שחולק בין המשתתפים, הובהר שלכולם הרגלים משותפים שהתאימו להנחות הבסיסיות של המחקר.
המשתתפים בקבוצת המחקר התבקשו ליישם שינויים באורח החיים, שהיה חיוני לשם יציאה מנתיב המחלה לנתיב של ריפוי טבעי.
אלו שהצליחו להפנים את המידע במידה הראויה וקיבלו על עצמם את השינויים המתבקשים, ללא יוצא מן הכלל השיגו שיפורים מדהימים במצב החניכיים כבר בתוך תקופה קצרה.
באופן מפתיע, ככל שמצבם היה קשה, השיפור היה דרמטי יותר. ההצלחה במניעת עקירות שיניים, ניתוחים – וטיפולים רפואיים יקרים שהתחייבו ממנו, הייתה מלאה.
בקרב אלו שלא קיבלו על עצמם את השינויים – והתעקשו לשמר את ההרגלים ואת אורח החיים הישן, המצב הוסיף להחמיר בהתמדה. בתקופה שלאחר מכן, חלקם עבר ניתוחים ועקירות שיניים – וההחמרה במצבם הייתה ביחס ישר לרמת האטימות שגילו.

אחוז ההצלחה המדהים של ההחלמה ממחלות החניכיים לפי שיטתי, שאין לו אח ורע בספרי הרפואה המודרנית או בכל רפואה אחרת, אישש באופן חד משמעי את התיאוריה המובאת בפניך בפירוט ובשפה פשוטה וברורה בספר הראשון בסדרה 'דברים שלא תשמע מהרופא שלך' – מבוא למודעות אובייקטיבית.

ריפוי טבעי למחלות החניכיים הוא קצהו של קרחון בסדרת ספרים זו.

בהמשך הסדרה תמצאו מידע בנושאים רבים ומגוונים הקשורים בחיים ובבריאות, מנקודת מבט שאיננה פוליטיקלי קורקט. נלמד להבין מחלות כמו תפקוד לקוי של בלוטת התריס, מחלת השפעת, מחלת הסוכרת, אנמיה, התקרחות, מחלות עיניים כמו גלואוקומה ורבות אחרות, מחלות פסיכו-סומטיות רבות ושונות – ובעיות בריאותיות רבות אחרות, עליהן ניתן להתגבר בעזרת מודעות ושינויים באורח החיים, שיסייעו לגוף להשתקם. אני משוכנע ביכולתי לשפר את מצבם הבריאותי של חלק גדול מהאוכלוסיה, למנוע סבל רב ואף לרפא מחלות רבות באמצעות העברת המידע.
דברים שלא תשמע מהרופא שלך

2 Responses to הסיפור האישי שלי

  1. אסתר says:

    שלום אייל,
    הגעתי לאתר שלך, מכיוון שכרגע אני נמצאת במצב שאני אמורה להתחיל טיפול מורכב, קשה וייקר הקשור לחניכיים. זאת מאחר שבשנתיים האחרונות, החניכיים שלי נמצאים בנסיגה מתקדמת, למרות שכבר עשיתי את הניקוי (כל פעם רבע פה) לפני כשנה.
    ברור לי שההתנהלות שלי מבחינה רוחנית וריגשית, משפיעה על הנסיגה, אך לא ידוע לי מהי.
    ברור לי גם שאם לא אשנה את ההתנהלות שלי, אמשיך לסבול מהחניכיים גם אחרי הטיפול הקשה שאני עומדת לעבור.
    אני מתכוונת לרכוש את הספר שלך ומקוה שהיישום של הכתוב בספר, יעזור לי להמנע מהטיפול שאני עומדת לעבור.
    תודה רבה
    אסתר.

    • Eyal says:

      אסתר יקרה,
      ראשית, אני שמח שהצלחת למצוא את האתר מכיוון שהאינטרנט מלא במידע שמסית את תשומת הלב שלנו מהדבר האמיתי, כך שחלק גדול מהגולשים הולך לאיבוד בתוך ים המידע….
      הספר "דברים שלא תשמע מהרופא שלך" נמכר במשך כ 15 שנה בחנויות הספרים בארץ – בצינעה מאחר והתקשורת לא נותנת חשיפה למידע שאינו מערכתי.
      יש אכן קשר בין מצב רגשי למחלות החניכיים – אבל הקשר הוא עקיף, כפי שתביני לאחר קריאת הספר.
      מאז שהספר נמכר הוא כבר מנע מאלפים רבים מלעבור הליכים רפואיים יקרים, מורכבים וכואבים.
      אני מניח שבאותה מידה הוא יעזור גם לך.
      במידה ומסיבה כלשהי אינך משיגה את התוצאה הרצויה לאחר קריאת הספר, את מוזמנת ליצור איתי קשר. מספר הטלפון שלי כתוב בכתב יד בכריכה הפנימית של הספר.
      בהצלחה – ורק בריאות…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.