למה יש כל כך הרבה נכים בישראל

It's only fair to share...Share on FacebookShare on RedditShare on Google+Tweet about this on TwitterShare on LinkedIn

כל מי שמגיע למקומות ציבוריים נתקל בתופעה של עשרות מקומות חנייה מסומנים לנכים.
פעם שאלתי את עצמי כיצד קורה שבישראל ישנם כל כך הרבה נכים, האם כולם פה גיבורי מלחמה, או שיש גורם אחר לכך שאנשים הופכים לנכים…
לאחר שהרהרתי רבות בדבר, הבנתי שהגורם לכך הוא למעשה חוסר מודעות של בני האדם, רפואה תעשייתית שאנשים פונים אליה באופן אוטומטי – וטיפולים רפואיים פולשניים, וככה זה עובד:
לגוף האדם יש בלאי טבעי, שבמקרים רבים ניתן לשקם באמצעות מנוחה או באמצעות טיפולים טבעיים, אבל קצב החיים אינו מאפשר מנוחה, ואנשים מחפשים דרכים להמשיך ולרוץ, על מנת שיוכלו להרשות לעצמם איכות חיים גבוהה ככל האפשר.
לדוגמה, אדם הסובל משחיקת סחוסים, באופן נורמלי (בדרך כלל בעצת רופאו ועם מרשם) נוטל כדורים נגד כאבים על מנת שיוכל להמשיך לתפקד, אבל הכדורים לא פותרים את הבעיה אלא רק משתקים את הכאב, כך שתחת השפעת הכדורים האדם הולך על סחוסים שחוקים מבלי להרגיש – ומבלי לתת לגופו את המנוחה החיונית על מנת להשתקם. בדרך זו הסחוסים ממשיכים להישחק במהירות, עד שהכדורים כבר לא עוזרים יותר, ואז הוא עובר לאמצעים חזקים יותר כמו שימוש בתרופות נרקוטיות כמו מורפיום ונגזרותיו השונות. למרות ההקלה, גם פה הטיפול סימפטומטי וככל שהשחיקה מתגברת מחמיר את הבעיה, עד שבסופו של דבר גם זה כבר לא עוזר, ואותם סובלים נאלצים לעבור ניתוח השתלת מפרקים… כאן יש לנו סוג אחד של נכים.
סוג אחר של נכים הם אנשים הסובלים מפצעי סוכרת, המגיעים לבית החולים, ושם הם מטופלים בתרופות אנטיביוטיות ובתרופות לאיזון הסוכר. במקרים רבים הרופאים אינם משתלטים על הפצע, והוא הופך לנמק שהולך ומתפשט במהירות, עד לשלב שבו קוטעים כפות רגליים, ולעתים גם את השוק והירך, והנה לנו סוג נוסף של נכים שמצטרף למושתלי המפרקים.
סוג נוסף של נכים הם אנשים הסובלים מפריצת דיסק, ומובהלים לחדר הניתוח, של הם עוברים ניתוח קיבוע, שבו הרופאים מקבעים מספר חוליות בגב, ובהנחה שהניתוח מצליח, עדיין אותם מטופלים יוצאים לחיים עם מוגבלות, עם כאבים ועם תעודת נכה, ומדי יום בישראל יוצאים עשרות אנשים מניתוחי גב שרבים מהם אפשר היה למנוע בקלות יחסית…

במקרים של דלקות פרקים השיטה דומה, ואנשים רבים הסובלים מדלקת מפרקים כרונית / שיגרון, זוכים לאותו סוג של יחס וטיפולים, ולניתוחי החלפת מפרקים.
גם במקרים של אי-ספיקת אברים הרפואה אינה מרפאה אלא משתילה לבלב / כליות / ריאות / לב ואברים אחרים, למרות שבחלק גדול מהמקרים ניתן היה להציל את האבר המקורי באמצעות טיפולים הוליסטיים כמו הילינג או רייקי – או בדרכים אחרות שאינן מקובלות בתרבות המודרנית.
כל מושתל נאלץ לחיות עם תרופות המדכאות את המנגנון החיסוני, על מנת למנוע דחייה של השתל, וכך גם המנגנון החיסוני שלו נחלש, והוא נעשה רגיש לחיידקים ולגורמים סביבתיים שונים וחולני.

Comments are closed.