חטא ופשע

It's only fair to share...Share on Facebook
Facebook
Share on Reddit
Reddit
Share on Google+
Google+
Tweet about this on Twitter
Twitter
Share on LinkedIn
Linkedin

החוק מחוקק על ידי המחוקק ועבירה עליו מוגדרת כפשע.
התרבות בה אנו חיים, מנוהלת באמצעות חוקים.

החוקים אינם דבר מוחלט. אילו החוק היה מנגנון אמתי, הרי שבכל התרבויות ולכל בני האדם היו את אותם חוקים. העובדה שלכל תרבות יש חוקים אחרים, ממחישה את העובדה שאלו נחקקים לפי השקפת עולם, לפי ערכים ולפי צרכים ונסיבות.

על פשעים אנו נענשים ממנגנוני אכיפה שממנה המחוקק המקפיד לאכוף את חוקיו.

החטא לעומת זאת הוא עבירה מוסרית – או הליכה כנגד עקרונות מוסריים, נגד מידות וערכים אמיתיים. חטאים רבים נעשים במסגרת של נורמות, מוסכמות – ולעתים קרובות אף במסגרת החוק ובאכיפתו. אף שעל פשעים אנו נענשים באופן ישיר וברור, כאשר מדובר בחטאים, העונש לא פעם בא מכיוונים שקשה לנו לצפות – או לקשר עם החטא. מן המחוקק ניתן להימלט (ובפרט כאשר המערכת מושחתת), אך לא ניתן להימנע מלשלם את המחיר של חיי חטא. בעולם הרוח הכל נרשם ומצטבר ובסופו של דבר, כאשר מגיע שלב הקריסה הבלתי נמנע, אנו נאלצים להתמודד עם המחיר. דוגמה לחוקים מעוותים מבחינה מוסרית – שמנקודת מבט רוחנית קיומם בחטא :

מנגנון הסחטנות חסר המעצורים שאנחנו מכנים "מדינה", הולך ומגדיל את הלחץ הכלכלי על נתיניו באמצעות מסים וגזרות. על מנת להתקיים בתוך מבול מסים ותשלומים, האזרחים נאלצים להאיץ את חייהם, או בשפת העם – לחיות בסל"ד גבוה. האצה זו גורמת למתח, לתחרות גוברת, לחוסר סובלנות, לקוצר רוח, ללחצים נפשיים ולאנרגיות שליליות רבות הפוגעות בריכוז ובדרך ארץ, וגורמות מחלות לב ותחלואים רבים אחרים. כתוצאה מכך, האלימות גואה וגם הנהיגה בכבישים הופכת לרולטה רוסית הגובה חיים.

הדרך הנכונה להשיב לאנשים את נפשם ולהשיב את דרך הארץ לכבישים, תהיה על ידי הורדת לחץ. אולם הגישה של השלטון הכלכלי למנוע את האלימות, את תאונות הדרכים ואת מכת המוות בכבישים הפוכה, באמצעות הטלת גזרות והפעלת יותר כוח באכיפה. אף שדווקא הקלה על האזרחים תביא להפחתת מספר תאונות הדרכים, ממסד חומרני, חסר יסוד רוחני, יעדיף את הדרך הממלאת את קופתו בממון בהיבט המיידי.

ניצול זה, המתקיים במסגרת החוק, מאחר וגם המחוקקים וגם מערכת המשפט שותפים לחגיגה על כספי הציבור, הוא חסר תוחלת, מאחר ולחץ, דאגות, חוסר אונים וזעם אצור גורמים תחלואים ופוגעים בחוסנה של החברה – וגורמים לפנייתם של חלק גדול מהציבור לוונדליזם, או למקהי תחושות כמו סיגריות, סמים ואלכוהול, הפוגעים בבריאותם ובתפקודם, ושוב החברה שלנו נושאת בנטל…

בתרבות של הפקרות כלכלית, הנורמה שבה אדם יכול להרוויח ללא מגבלה, גורמת למימוש לא מרוסן של שאיפה חסרת מעצורים להתעשר. עיוותים ומוסר תשלומים ירוד מביאים לכך שחברה שמגלגלת הון, תחזיק עובדים בשכר רעב וספקים תחת טרור כלכלי, ידחו את תשלומיהם עד כמה שאפשר בטווח לא הגיוני לכאורה, הגם שאשראי כזה גורם לספקים נזק, ועלול לתרום משמעותית לחוסר יציבות של המערכת כולה.

שיטת השוטף פלוס הממחישה את התפתחות ניצול הכוח ואת הכשל המוסרי של הקפיטליזם החזירי. הלחץ על המגזר היצרני ונותני השירותים הולך וגדל, ככל שמספר הימים שאחרי הפלוס גדל. השיטה  שהחלה בתשלום "שוטף" : ששולם בסוף חודש, הפך במהרה ל שוטף + 30 , ולאחר מכן שוטף + 45, שוטף + 60, שוטף + 90, שוטף + 120 וכן הלאה – כמובן בתלוי בעצמה שיש למזמין ובמצוקה של מספק השירות. כל זמן שזה נעשה "בהסכמה" (שלא לומר מחוסר ברירה…) הכול לגיטימי…

הייתי מצפה שמחוקק שטובת העם נמצאת היכן שהוא במעייניו, לבלום את ההפקרות ההולכת ומשתרשת ומקצינה ולהגביל את טווח התשלום.

בתרבות שחרטה על דגלה ערכים קפיטליסטיים חסרי מעצורים, "האדם הקטן" או – "הפרולטריון", מנוצל בברוטליות. כל מי שמסוגל, לוקח חלק בחגיגה חסרת המעצורים (בנקים, תאגידים, שלטון, מערכת בריאות – וכדומה…). כתוצאה מכך, הפרולטריון עובר לחיות במצב של הישרדות, שאף הוא הולך ומידרדר במדרון חלקלק. ככל שהוא מנוצל, הסטרס שבו הולך וגדל – ואתו מתרבות מחלות הלב ומחלות כמו סוכרת, שבץ ומחלות רבות אחרות המהוות נטל על האדם ועל החברה.

גזלנות הבנקים בגביית עמלות יתר, יכולה להתקיים במסגרת החוק, אך כעבירה מוסרית, הבנקים – וגם לקוחותיהם יאלצו לתת את הדין בשלב כלשהו של קריסת המערכות. בין אם יכירו הבנקים בהתנהלותם כגורם – ובין אם יעדיפו להדחיק, להתעלם או לדכא את האמת על מנת לנסות להוסיף וליהנות מכספי גזל. המחאה העולמית בשנים האחרונות מעידה על כך שבני האדם מבשילים לקראת שינוי אמתי. מערכת המשפט היא גוף שעם השנים הלך וחדר לכל דבר ועניין בחיינו ("הכל שפיט…") הנענשים ונקנסים על כל צעד ושעל, הפך אותנו למקור הכנסה לא מבוטל של הממשלה. כפי שהיא היום, זוהי המשכה של אינקוויזיציה, ארכאי, מיושן, מגושם, מסורבל, יקר, מושחת, שבוי בשיכרון כוח, הרסני, ובמידה והתרבות שלנו חפצה להמשיך להתקיים ולמנוע מעצמה מחלות של לחץ ושל סטרס, מערכת המשפט חייבת להתחלף במערכת חוק רוחנית שתשפוט באופן שונה לחלוטין ממה שקיים היום. הבעיה העיקרית הגורמת להשחתה ולניצול הכוח למטרות גזל, היא שקנסות הולכים לקופת המדינה – כשם שקורה היום, זהו מצב פרדוקסלי בו מתקיים ניגוד אינטרסים בלתי נסבל בעליל. בכל פעם שהמדינה זקוקה להכנסות, מארגנים מבצע של משטרת התנועה וקוצרים נהגים. אני מאמין שעל מנת למנוע מוטיבציית יתר שמובילה להתעללות בנהגים, אסור שהקנסות ילכו לקופת האוצר מכיוון שהדבר יוצר ניגוד אינטרסים חסר היגיון ומוטיבציה להוסיף ולשדוד. על מנץ שהמערכת לא תתחבר לכיסי האזרחים, כספי הדו"חות צריכים להיות מועברים לעמותות של עזרה לקשישים ולאומללים, לטיפול בבעלי חיים וכיוצא באלה.

אם תנסו לחשוב לרגע, וודאי תמצאו אלפי דוגמאות לחטאים רווחים ומקובלים בתרבותנו.

לא רק פעולות מוגדרות כעבירות מוסריות, בעולם הרוח תחושות שונות מוגדרות כחטאים – או עוונות. דוגמה : יהירות, שחצנות, קנאה, שנאה, אדישות, חמדנות, רדיפת בצע – ותחושות רבות אחרות, שאנו מגדירים שליליות, בעולם המוסר מוגדרות כחטאים, עליהם אנו משלמים בבריאותנו ובאיכות עתידנו. תחושות אלו עלולות לגרות למגוון רחב של מחלות הנובעות מלחץ, גם אם הוא מודחק או לא מודע.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.