מאת : איל כהן
בין אם אנו מודעים לכך ובין אם לא, הרמזור הוא מהמפגעים האקולוגיים הקשים של זמננו, ועל הדרך הפרימיטיבית שבה הוא מתפקד אנו משלמים מחיר כבד!
האירוניה היא שבמקום שיהיה מוקע ומקועקע, הוא זוכה ליחס של קדושה.
אם משפט זה גורם לך להשתומם או להתקומם, נסה להבין אותו יותר לעומק.
בכל עיר גדולה ישנם עשרות ואולי מאות רמזורים המנהלים את התנועה.
איפה פה הבעיה???
אנו מחונכים בקשיחות לציית לרמזור – ונענשים קשות על אי-ציות.
ישנן שעות עומס שבהן תפקודו של רמזור חיוני, אבל במהלך מרבית שעות היממה, הרמזור גורם לעמידת רכבים שלא לצורך, שבה נגרמים צריכת דלק, שרפת חמצן וזיהום האוויר בכימיקלים מיותרים,
במידה והיה מדובר על מספר קטן של מכוניות ובסביבה יציבה, ייתכן שהדבר היה חסר משמעות, אבל בסביבה שברירית וכשבעיר ממוצעת נעות עשרות אלפי מכוניות במשך כל שעות היממה, אפשר להעריך את המשתנים ולהבין שהבזבוז הזה עולה לנו במחיר של נזק סביבתי מחריד, הפוגע קשות באיכות החיים ואף בעתיד של כולנו. ואם כבר חיינו אינם מספיק חשובים כדי לחולל שינוי, נסה לחשוב על העולם שבו יצטרכו ילדייך לחיות בעוד מספר שנים, עם העלייה המתמדת ברמת הזיהום.
מדוע בעצם לעמוד ברמזור אדום – גם כאשר הכבישים פנויים?
לאחר שעמדנו דקה או שתיים, שרפנו דלק ושחררנו גזים רעילים לאוויר העולם מבלי שיהיה בכך צורך, כשמגיע האור הירוק, מתחילים בנסיעה.
האצה ממצב של עצירה למצב של נסיעה במהירות שיוט דורשת שרפת כמות גדולה של דלק. אם ניקח בחשבון שמדובר במאות אלפי – או אף מיליוני מכוניות, נבין שכמות הדלק הנשרפת מבלי שהדבר באמת נחוץ היא אדירה.
כאשר מדובר בשרפת דלק שאיננה מחויבת המציאות, אין מדובר רק בהיבט של ההוצאה הכספית שלנו, ההולכת וגדלה ככל שהוא מידלדל. הגורם העיקרי בו ראוי להתחשב הוא הסביבה. זיהום האוויר הכרוך בשימוש והזיהום והנזק סביבתי הכרוך בחיפושו ובהפקתו, הגדל והולך ככל שהמשאב מתכלה, ולכן יש להשתמש בו ברגישות ובחכמה.
בנוסף לבזבוז הדלק, כל זמן שמנוע הרכב פועל, על מנת לקיים את הבעירה הפנימית הוא יונק כמות גדולה של חמצן מן האוויר.
מתוך התחשבות באקולוגיה הנובעת מהרצון לחיות שאמור להיות משותף לכל היצורים החיים, חשוב שנבין את החשיבות שבלקצר ככל שניתן את משך הזמן שהמנוע פועל בעמידה מיותרת ברמזורים, הגורמת לשרפת חמצן, שרפת דלק ופליטת זיהום אוויר מיותרים לגמרי.
בשעות שבהן אין עומס, כמו למשל החל מהשעה חצות הלילה או לאחר מכן – היה חכם להפעיל רמזור באור צהוב מהבהב, על מנת לאותת לנהגים להאט ולוודא שהצומת פנוי לפני כניסה ולהמשיך בנסיעה.
במקרה של צמתים מסוכנים, אפשר גם להחמיר עם אדום מהבהב שיאותת לנהגים לעצור לפני הכניסה לצומת, ולחצות במידה והיא פנויה, מבלי שיהיה צורך להמתין לשווא להתחלפות האור?
שימוש חכם ברמזור היה עשוי לחסוך מאיכות הסביבה ההולכת ונפגעת במהירות עצומה, עשרות אלפי שעות עבודה מיותרים ממילא של מנועי מכוניות, מה שעשוי להיות בעל משמעות עצומה לטובת איכות החיים של כולנו.
הגישה המקובלת ברמזורים מהווה גם גורם לא מבוטל בבלאי של הרכב, של המנוע, של המצמד (קלא’ץ) של המעצורים (ברקס), של תיבת ההילוכים (גיר) ועוד.
בפניה ימינה יש אור ירוק גם להולכי הרגל
אילו היה היגיון כלשהו במכונה, הפנייה ימינה צריכה הייתה להיות חופשית, בתלוי בתנועה, כפי שקורה במדינות רבות בעולם, מה שהיה מזרים את התנועה ומונע חלק ניכר מהזיהום שמייצר הרמזור, אבל בישראל כמו בישראל, מסיבה שאיני מצליח להבין בחלק גדול מהרמזורים, כאשר מופיע אור ירוק לרכב הפונה ימינה, מופיע גם אור ירוק ברמזור להולכי רגל. התוצאה היא שבמקרים רבים הרמזור מתחלף לירוק והולכי הרגל מתחילים לחצות, והרכבים העומדים ברמזור לא מספיקים לעבור את הצומת, ונאלצים לחכות למחזור הבא של הירוק, שגם בו לא בטוח שהם יוכלו לנסוע… שמישהו ידבר עם שמואל אבוהב…
הרמזור כגורם לתאונות דרכים :
ההיבט הבא אמנם אינו אקולוגי, אך אך גם הוא בעל משמעות שראויה להתייחסות.
מקובל להתייחס אל הרמזור כאמצעי המיועד למניעת תאונות דרכים, אלא שבפועל, תרומתו של הרמזור גדולה יותר בגרימת תאונות מאשר במניעתן.
לראיה, חלק גדול מתאונות הדרכים בעיר קורה דווקא בצמתים מרומזרים.
וההסבר לכך הוא פשוט.
נהג המתקרב לרמזור ירוק, על פי רוב מאיץ את מהירות הנסיעה על מנת להספיק לעבור את הרמזור. זאת התנהגות טבעית במצבי סטרס, שבו אדרנלין גורם לנהגים “לגנוב” את הרמזור על מנת להימנע מעיכוב, כך שנהגים חוצים את הצומת באור צהוב או בתחילת האדום. במקרה שכזה, אם בא רכב במהירות גבוהה בכביש המצטלב, התאונה היא בלתי נמנעת.
ככל שלוח הזמנים שלנו “צפוף” וצפיפות הרמזורים גדולה, הזמן שנאלצים נהגים לעמוד מול רמזור אדום, במקרים רבים בשעות שבהם הכבישים ריקים לחלוטין, עולה מפלס הלחץ, וקיים ניסיון טבעי לפצות על הזמן שאובד בעמידה ברמזורים באמצעות נסיעה מהירה יותר לאחר מכן.
כך, הרמזורים שפועלים לאורך כל היממה כאשר בחלק גדול משעות היממה הם מיותרים, מעלים את הסבירות לנהיגה בחוסר זהירות – ולעליה במספר תאונות הדרכים.
לא מספיק מה שנאמר עד כה, עכשיו הוציאו מחוקקינו החכמים חוק חדש המחייב נהגים שלא לעבור את המהירות המגוחכת של 70 קמ”ש בתוך צומת מרומזרת. לצורך האכיפה כמובן ישנן מצלמות משוכללות וכך גם המדינה נהנית מחליבת הנהגים. מה שהדבר גורם זה בזבוז גדול יותר של דלק, ואף תאונות מכיוון שנהגים עלולים להיקלע לתאונות שרשרת בכניסה לצמתים בגלל כאלו שממהרים לעבור את הצומת בזמן שהנהגים שלפניהם מאטים…
סליחה, איפה פה המהפיכה הטכנולוגית?
הרמזור הוא המכונה היחידה בעולם שלא השתנתה בחמישים השנים האחרונות – ואם השתנתה, השינוי הוא לרעה.
אם להשוות את הרמזור למחשב, זה כאילו היינו משתמשים עדיין במחשב משנות החמישים והשישים עם מעבד 286 ובמקרה הטוב, עם מערכת הפעלה DOS.
אי-שם בשנות השבעים העליזות, עוד היה בחלק מהרמזורים פטנט חביב שנקרא “הגל הירוק”.
היה זה לוח אלקטרוני, שלפי עומס התנועה הורה לנהגים באיזו מהירות לנסוע, על מנת להגיע לרמזור הבא באור ירוק.
משום מה, זה נעלם מהעולם כאילו שאין בו יותר שום צורך. מה שהולך ומתרבה הם אמצעי האכיפה…
הרמזור הוא מכונה יבשה לחלוטין, נטולת אינטליגנציה. אורגן אורות פרימיטיבי שמנהל את התנועה.
ככזה, הרמזור מסמל בעיניי את האטימות של התרבות הנוכחית – ממש כמו החוק היבש, הנאכף תוך רמיסת גורמים החיוניים לאיכות החיים של האדם – ואף להמשך קיומו.
אילו התרבות שלנו הייתה נאורה כפי שהיא מתיימרת להיות ולא אטומה כפי שהיא במציאות, הייתה התקדמות אמתית בתכנון רמזורים, לדרך שבה הרמזור מתאים את עצמו לתנועת המכוניות ולא להפך. המכונה צריכה לפעול לפי צרכי האדם – ולא האדם לפי צרכי המכונה.
כל עוד אין רמזורים חכמים, להערכתי המשטר צריך לאפשר אי-ציות לרמזור, כל זמן שהדבר לא מהווה סכנה ונעשה בזהירות ראויה – ואפילו להעניש את מי שעומד עם רכבו ברמזור אדום מבלי שהדבר מוצדק.
במצב החירום בו אנו נמצאים היום, כולי תקווה שנפנה לדרך הנכונה. לתפיסתי הגישה והחוק חייבים להשתנות לכאלו המציבים את הסביבה בחשיבות עליונה, מבלי להתעלל בבני האדם עם קנסות והיטלים, אלא בדרכים ידידותיות, בעלות ערך רב לאיכות החיים של כולנו.
את כל הדברים האלו אני כותב לא מתוך זלזול בחוק, אלא מתוך חרדה לעתיד וגישה שהסביבה היא הערך העליון ויש להתייחס אליה בקדושה. באמצעות שינוי גישה ושינוי התייחסות החוק, ניתן גם לשפר את יכולת התנועה של נהגים וגם להפחית עומס מיותר מהסביבה.
בשנת 2001 שלחתי למנהל מפעל גדול בארץ, מכתב עם הצעה לתכנון וייצור רמזור חכם, שבו לכל רמזור בצומת מוצמדת מצלמת וידאו עם חיישן אינפרא אדום, שתצלם את התנועה המתקרבת. המצלמות תשלחנה נתונים לגבי מצב הצומת למעבד – ובאמצעות אינטליגנציה מלאכותית ברמה שקיימת בכל משחק מחשב בינוני, המחשב יארגן אותה בזמן אמתי, ביעילות ובנוחות – ויעלה את רמת היעילות של מערכת הרמזורים לאין שיעור.
חשוֹב איך זה היה נראה אילו הייתה מתקרב לרמזור בצומת ריקה, והאור ברמזור היה נשאר ירוק עבורך…
לצערי, הצעתי לתכנון וייצור רמזור חכם נדחתה. כנראה שמקבלי ההחלטות לא מצאו בנושא מספיק חשיבות, אך אני מאמין שבמצב שבו נתונה הסביבה, אדם חפץ חיים, חייב להבין שאחד הצעדים הדחופים ביותר למניעת הידרדרות, הוא להחליף כל מערכת רמזורים קיימת ברמזור מסוג זה.
כתבה מעניינת על תרומת כלי הרכב לזיהום האויר
http://news.walla.co.il/item/2892126
במצבו העגום של כדור הארץ, חייבים לפחות יום אחד בחודש כ”יום כיפור” – ללא מכוניות או חשמל.
זה חיוני לאוויר שאנחנו נושמים, לקרינה מן השמש ששורפת אותנו, ולרווחתם ולעתידם של ילדינו.
כתיבת תגובה