הסיפור האישי שלי

הסיפור האישי שלי:

שמי איל כהן, ואני מוזיקאי וזמר, מטפל ומרפא כאבים ומחלות שונות בטכניקה הנקראת רייקי והילינג.
מגיל 13 אני מנגן על גיטרה, ועד היום לפרנסתי ולהנאתי אני מופיע עם רעייתי באירועים שונים.
כל חיי ניגנתי והופעתי בהרכבים שונים, ו…כן, מי שראה אותנו בהופעה, יודע שאני אוהב לחייך. החיוך תמיד היה חלק מההופעה שלי, כשהוא תורם לאווירה וגם גורם לכך שהשירה נשמעת אחרת.

במשך שנים רבות התפתחה בפי נסיגת חניכיים, מבלי שהייתי מודע לכך, ובשנת 1993, כשהייתי בגיל שלושים ושתיים, בבת אחת נקלעתי לשיאה של המחלה, שכלל התנדנדות השיניים, קושי ממשי באכילה ובתפקוד הפה בכלל, כאבי תופת, רגישויות קשות להפרות של איזונים שונים כמו קור, חום, מתוק, חמוץ – ועוד… ואפילו נשימה דרך הפה הייתה כרוכה בכאבים בגלל האוויר שקירר את שורשי השיניים החשופים, שעכשיו גם היוו בעיה אסתטית שמנעה ממני לחייך 🙁 .

עוד באותו יום, כפי שכל אדם אחר במצבי הקשה היה נוהג,  מיהרתי לרופא השיניים שלי על מנת לקבל עזרה.
הרופא הסביר לי בקצרה שהבעיה תורשתית, ושכפי הנראה אזקק לניתוח, ושלח אותי חזרה לביתי מצויד בכרטיס ביקור של מומחה למחלות חניכיים, אליו אמור הייתי לפנות על מנת לקבל ייעוץ וטיפול מתאים…

אילו הייתי מבוגר יותר, ייתכן שבכלל לא הייתי נכנס לסרט הזה, ובמקום לנסות לרפא את עצמי הייתי מתמסר לטיפולים שמציעה הרפואה, מתוך מחשבה שעם השנים הבלאי והזקנה אכן גובים את המחיר הבלתי נמנע; אבל בגיל שלושים ושתיים, במובנים רבים עדיין הרגשתי כמו ילד ועדיין לא הייתי מוכן להיפרד מהשיניים, ומה גם שההוצאה הכספית הכרוכה בטיפול רפואי היוותה מעמסה שלא היה לי שום מושג איך אעמוד בה.

מתוך כך החילותי בניסיונות שונים להקל על הכאב, ולמזלי, הבחנתי שחלק מהניסיונות סייע לי להשיג שיפור קל בתחושה ובתפקוד בתוך פרק זמן קצר להפליא, מה שאפשר לי לאחר תקופה ארוכה למדי של ניסוי וטעייה וגיבוש תובנות, להבין את אופי המחלה ואת הגורמים לה.

בשלב ראשון ניסיתי לעניין את רופא השיניים שטיפל בי לערוך מחקר, אך גם לאחר שאשתו, שניהלה את המרפאה, לא יכלה להתעלם מהשיפור המפליא שהיה במצבי תוך זמן קצר, הגדירה אותי כ”נס רפואי”, היא ניסתה להניא אותי מהעניין בטענה “בשביל מה אתה צריך לבזבז אנרגיה, חבל לך על הזמן, תשמור על עצמך ועל המשפחה שלך, אתה לא יכול לשנות סדרי בראשית. תן לאנשים שימשיכו לחיות כפי שהם חיים ואנחנו נמשיך לנתח. לכולם טוב…”
משפט זה, שנחרט בזיכרוני, קומם אותי, מכיוון שאחרי הסבל שחוויתי, הוא חיזק בי את התחושה שישנה קנוניה נגד סובלים תמימים וחסרי ישע, למנוע מהם את המידע שעשוי להציל אותם מאבדן ומפגיעה קשה באיכות החיים הנגרמת עם איבוד השיניים.
אף שפגשתי רופאים שתמכו בתיאוריה זו, התגובה האינסטינקטיבית של מרבית אנשי רפואה עימם ניסיתי לשוחח, הייתה של בוז וביטול, והסיבה העיקרית שאני רואה לכך, היא שתודעת הרופאים מעוצבת בקשיחות על ידי ממסד מקצועי ועל ידי מחקרים מדעיים, ואילו העובדות והנימוקים שהועלו במחקרי אינם מופיעים בספרי הרפואה, ומעולם לא נבדקו במחקרים ממוסדים.
בתמימותי, ניסיתי להתקשר עם משרד הבריאות, במטרה לנסות ליזום מחקר על מנת לחקור את המידע ולהביאו בפני הציבור, אך פנייתי הטלפונית העלתה תגובת תימהון מפקידה שאמרה “אם אינך רופא או סטודנט לרפואה, אין שום אפשרות לעזור. הדרך היחידה להעביר את המידע לציבור היא באמצעות התקשורת”… למותר לציין שמרבית אנשי תקשורת דחו אותי על הסף ממש מאותן סיבות, עוד בטרם שמעו את מה שיש לי לומר, וחלקם אף נעלמו בנסיבות מסתוריות לאחר שערכו לי תחקיר או ראיון שלא פורסם מעולם (ראה “מסע התלאות של נושא בשורה” רק אל תשכח לחזור…).

משהבנתי שלא אזכה לשיתוף פעולה ממסדי, במטרה להוכיח את העובדה שהחלמתי ממחלת החניכיים אינה תופעה מקרית – או “נס רפואי” כפי שטענו רבים ממכרי, אספתי קבוצת מחקר שמנתה כשלושים משתתפים ללא הבדלי דת, מוצא, מין צבע או גזע, כשהמכנה המשותף לכולם היה שסבלו מדלקת חניכיים או מנסיגת חניכיים במצב זה או אחר.

כבר מן התשובות לשאלון ראשוני שחולק בין המשתתפים, הובהר שלכולם הרגלים משותפים שהתאימו להנחות הבסיסיות של המחקר.
המשתתפים בקבוצת המחקר התבקשו ליישם שינויים באורח החיים, שהיה חיוני לשם יציאה מנתיב ההידרדרות של המחלה לנתיב של ריפוי טבעי.
אלו שהצליחו להפנים את המידע במידה הראויה וקיבלו על עצמם את השינויים המתבקשים, ללא יוצא מן הכלל השיגו שיפורים מדהימים במצב החניכיים כבר בתוך תקופה קצרה, ובאופן מפתיע, ככל שמצבם היה קשה, השיפור היה דרמטי יותר, וההצלחה במניעת עקירות שיניים, ניתוחים – וטיפולים רפואיים יקרים שהתחייבו ממנו, הייתה מלאה.
למרות האופוריה מאחוז ההצלחה הגבוה, חלק מהמשתתפים לא קיבלו על עצמם את השינויים – והתעקשו לשמר את ההרגלים ואת אורח החיים הישן ומצבם הוסיף להידרדר בהתמדה, ובתקופה שלאחר מכן, חלקם עבר ניתוחים ועקירות שיניים – וההחמרה במצבם הייתה ביחס ישר לרמת האטימות שגילו.

אחוז ההצלחה המדהים של ההחלמה ממחלות החניכיים בקרב הפועלים לפי שיטתי, שאין לו אח ורע בספרי הרפואה המודרנית או בכל רפואה אחרת, אישש באופן חד משמעי את התאוריה המובאת בפניך בפירוט ובשפה פשוטה וברורה בספר הראשון בסדרה ‘דברים שלא תשמע מהרופא שלך‘ – מבוא למודעות אובייקטיבית. הסיבה לכך שחלק קטן מהמשתתפים בקבוצת המחקר הצליח לעמד בשינוי, היא שהשינוי שחייבים לעבור על מנת לבלום את המחלה ולצאת לדרך של החלמה, מחייב את האדם לחוות סוג של “הארה”, וכל עוד הספר לא היה כתוב, לא ניתן היה להגיע לעומק ההבנה הנחוץ לשם שינוי.

הסבל שעברתי על בשרי חיזק את תחושת השליחות, להביא את האמת שתחסוך מהחולים שעוברים סבל, עלויות וטיפולים פולשניים, על מנת לסייע להם להיפטר מאותה בעיה, ועל מנת לסייע לחולים לרפא את עצמם ממחלות רבות אחרות שהרפואה מגדירה כ”תורשתיות”, “פסיכוסומטיות”, “אוטואימוניות”, “כרוניות” – ובהגדרות אחרות ללא מוצא. על מנת להביא את המידע באופן ברור ומפורט, כתבתי את סדרת הספרים “דברים שלא תשמע מהרופא שלך“, שהריפוי הטבעי של מחלות החניכיים מהווה בה קצהו של קרחון.

בהמשך הסדרה תמצאו מידע בנושאים רבים ומגוונים הקשורים בחיים ובבריאות, מנקודת מבט שאיננה פוליטיקלי קורקט, ולכן בתרבות שבה אנו חיים מתעלמת ממנה. אם תמצא לנכון לצאת אתי לאותו מסע רוחני לאורך הסדרה, תלמד להבין מחלות כמו תפקוד לקוי של בלוטת התריס, השפעת, סוכרת, אנמיה, התקרחות, מחלות עיניים כמו גלואוקומה ורבות אחרות, מחלות פסיכוסומטיות רבות ושונות – ובעיות בריאותיות רבות אחרות, עליהן ניתן להתגבר בעזרת מודעות ושינויים באורח החיים שיסייעו לגוף להשתקם, ואני משוכנע ביכולתי לשפר את מצבם הבריאותי של חלק גדול מהאוכלוסייה, למנוע סבל רב ואף לרפא מחלות רבות באמצעות העברת המידע.

דברים שלא תשמע מהרופא שלך

Comments (2)

  • אסתר Reply

    שלום אייל,
    הגעתי לאתר שלך, מכיוון שכרגע אני נמצאת במצב שאני אמורה להתחיל טיפול מורכב, קשה וייקר הקשור לחניכיים. זאת מאחר שבשנתיים האחרונות, החניכיים שלי נמצאים בנסיגה מתקדמת, למרות שכבר עשיתי את הניקוי (כל פעם רבע פה) לפני כשנה.
    ברור לי שההתנהלות שלי מבחינה רוחנית וריגשית, משפיעה על הנסיגה, אך לא ידוע לי מהי.
    ברור לי גם שאם לא אשנה את ההתנהלות שלי, אמשיך לסבול מהחניכיים גם אחרי הטיפול הקשה שאני עומדת לעבור.
    אני מתכוונת לרכוש את הספר שלך ומקוה שהיישום של הכתוב בספר, יעזור לי להמנע מהטיפול שאני עומדת לעבור.
    תודה רבה
    אסתר.

    3 באוגוסט 2012 at 16:12
    • Eyal Reply

      אסתר יקרה,
      ראשית, אני שמח שהצלחת למצוא את האתר מכיוון שהאינטרנט מלא במידע שמסית את תשומת הלב שלנו מהדבר האמיתי, כך שחלק גדול מהגולשים הולך לאיבוד בתוך ים המידע….
      הספר “דברים שלא תשמע מהרופא שלך” נמכר במשך כ 15 שנה בחנויות הספרים בארץ – בצינעה מאחר והתקשורת לא נותנת חשיפה למידע שאינו מערכתי.
      יש אכן קשר בין מצב רגשי למחלות החניכיים – אבל הקשר הוא עקיף, כפי שתביני לאחר קריאת הספר.
      מאז שהספר נמכר הוא כבר מנע מאלפים רבים מלעבור הליכים רפואיים יקרים, מורכבים וכואבים.
      אני מניח שבאותה מידה הוא יעזור גם לך.
      במידה ומסיבה כלשהי אינך משיגה את התוצאה הרצויה לאחר קריאת הספר, את מוזמנת ליצור איתי קשר. מספר הטלפון שלי כתוב בכתב יד בכריכה הפנימית של הספר.
      בהצלחה – ורק בריאות…

      4 באוגוסט 2012 at 0:15

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *