מאת : איל כהן, הילר וכותב סדרת הספרים “דברים שלא תשמע מהרופא שלך”
מרבית האנשים החיים בתרבות המערבית ומוגדרים כ”נורמטיביים”, ידחו באופן אוטומטי טיפולים בריאותיים שלא הוכחו על ידי המדע, מכיוון שהם חונכו להאמין במדע, ולהיזהר משרלטנים למיניהם, שלא
ומכיוון שהתרבות שבה אנו חיים מתעלמת באופן שיטתי מן המרכיב האנרגטי של החיים, שנתפס בה כהזוי.
על אף החשדנות המובנית, יש כאן עוקץ שחשוב להבין, על מנת שנהיה מסוגלים לבחור בין דרכי טיפול יעילות התומכות ביכולת הריפוי הטבעית של הגוף ואין בהן כל סכנה, לבין דרכי טיפול שהוכחו מדעית, אך הן מטפלות בסימפטומים, פולשניות, טראומטיות, מנוונות את מנגנוני הריפוי של הגוף, מרעילות אותו ועלולות לגרום לו נזקים בלתי הפיכים.
להוכחה מדעית ישנם יתרונות לכאורה, אבל בעידן של האינטרנט והמידע החופשי, משמעות הדבר הולכת ופוחתת, ולמעשה, כבר היום, החסרונות גדולים יותר מהיתרונות.
מחקר רפואי שנערך בתנאים אובייקטיביים, אמור היה לתת מידע אמיתי בנוגע להבנת מחלות שונות ודרכי הטיפול בהן, אך העובדה שבכל שבועיים בערך מתפרסם מחקר ששולל מחקר קודם, מצביעה על חוסר אחידות ועל כך שהגישה המדעית אינה יציבה ואינה מבוססת על אמת, אלא על האמת המתאימה למממני המחקר.
במציאות הנוכחית, כאשר מחקרים ממומנים ומתומרנים על ידי תאגידי ענק וחברות תרופות שמטרתן להוכיח באופן “מדעי” את מה שמתאים להם כלכלית, הם נערכים בתנאים שאיננו יכולים לבקר, וישנם משתנים רבים הנקבעים על ידי בעלי העניין המשקיעים ממון רב במחקר במטרה להוכיח עובדה כלשהי.
במחקר רפואי המשתתפים הם אנונימיים, ואין לציבור אפשרות לשמוע מהם עד כמה התרופה באמת מקלה – או אם בכלל. נוסף על כך, הציבור מקבל רק את התוצאה הסופית, כאשר תופעות לוואי רבות אינן מופיעות במחקר, מאחר והן לעתים מתגלות שנים רבות אחרי שנערך, תוך גרימת נזק עצום למשתמשים בתרופות.
לעומת מחקר מדעי, במדיה החברתית הקיימת היום אפשר למצוא פוסטים של אנשים שכתוצאה מטיפולים תומכים, החלימו ממחלות וממצבים שלרפואה אין עבורם פתרון. באמצעות המידע הקיים ברשת, אנו למעשה עורכים מחקר אובייקטיבי, פתוח ונגיש לכל, כאשר מאחורי כל אדם המספר על כך, יש פרופיל – ואפשר לפנות אליו ישירות על מנת לוודא שלא מדובר בהונאה או במניפולציה, אלא במקרה אמתי, וכשיש מאגר מספיק גדול של מקרים, לתפיסתי, מדובר בהוכחה שהיא מהימנה יותר מהוכחה מדעית של תרופות…
אני באופן אישי מגדיר דרכי ריפוי כמו הילינג כאציליות, מאחר והן אינן כרוכות בשום סיכון, נזק, עומס או טראומה, וסבור שלפני שפונים לטיפולים פולשניים, יש להעדיף דרכי טיפול מסוג זה – גם אם הן לא “הוכחו מדעית”.
אנשים שעושים לנו שם רע והם אפילו לא מרוויחים מזה כלום, הם אידיוטים שימושיים – או אולי חושבים שכך הם ייחשבו יותר חכמים…
ריפוי של דלקת עיניים תוך חצי שעה
המקרה הבא קרה בשנת 2017 כשהוזמנתי לבית החולים שערי צדק בירושלים לטפל באדם שסבל מ COPD
אותו אדם היה מחובר למסיכת חמצן 24/7 ולא היה מוכן להוריד אותה מהפנים אפילו לא לרגע.
במשך יותר משעתיים בהן טיפלתי בו לסירוגין, במרבית הזמן הוא ביקש להוריד את מסיכת החמצן מהפנים, דבר שעשה לראשונה אחרי אחת עשרה שנה של חיבור קבוע למסיכה (!!!).
המשפחה אמרה לי בהתרגשתות “אחת עשרה שני לא ראינו את הפנים שלו”!!!
במהלך הטיפול הבחנתי שכף יד ימין שלו שחורה, אבל התרכזתי בטיפול בריאות, על מנת לשפר את הסטורציה עד כמה שאפשר.
לפני שיצאנו מהחדר, שוחחנו המשפחה ואני במשך במשך כמה דקות, והחלטתי תוך כדי לטפל בכף היד השחורה עד שנצא לדרכנו.
להערכתי עשינו בין חמש לעשר דקות טיפול לכף היד, בלי שום עומס, כאב או סיכון, והשינוי בצבע מדגים את השיפור בזרימת הדם ובתפקוד...
אף אחד לא יכול לדעת בוודאות מה היה קורה אם לא היינו עושים את הטיפול בכך היה, אבל אם המצב היה מוסיף להידרדר, אין לי ספק שהוא היה בסכנה ממשית של כריתת כף היד, מכיוון שהרופאים לא מתעסקים עם נמק.
