תקציר הספר “(י)סודות הבריאה”

essence small

תוכן העניינים

מבוא

האיזון הסמוי מן העין

החום כמרכיב העל של החיים

סיפור בראשית – והפעם באמת. החיים כמנגנון שימור חום.

מה בוער…

חילוף חומרים או חילוף אנרגיה

הולכת האנרגיה

האם אנחנו מאירים.

השפעות שינויי טמפרטורה חיצוניים על תבנית האנרגיה – ועל מצבו של הגוף

מנגנוני ההומיאסטזה של הגוף

ווירוס השפעת – אין חיה כזו…

הנזלת

כשהחום עולה

התפתחות הגוף כאוסף של מנגנונים

תורת החומרים לשם שימור האנרגיה

על מנת לראות את התמונה השלימה, מומלץ להתקדם בהדרגה ולקרוא באופן מסודר .


1. מבוא

קורא יקר,

לאחר שבספר הפותח את הסדרה ‘דברים שלא תשמע מהרופא שלך’, הבנו איך מחלות החניכיים מתפתחות כתוצאה מהפרה גסה של איזון האנרגיה, בשלב זה נבין את הרבדים העדינים יותר באיזון האנרגיות של הגוף. נעמוד על משמעותם, על עבודתם ועל מחלות והפרעות בריאותיות המתפתחות כתוצאה מפגיעה בהן.

מאז החלה התרבות התעשייתית להתפתח – מרחק עשרה דורות אחורה בזמן בערך, בעיקר בתרבות המערב, שימוש הולך וגובר במכונות הוביל לירידה מתמדת ברמת הפעילות הגופנית ולהיחלשות האוכלוסייה בהיבט האנרגטי, מה שבפועל מתבטא בירידה מתמדת ברמת חילוף החומרים וברמת ההורמון טסטוסטרון, במקביל לעלייה במחלות ניווניות כמו אוסטיאופורוזיס, אלצהיימר, תת-פעילות של בלוטת התריס ומחלות רבות אחרות הקשורות בשינויים בחילוף החומרים ובתבנית האנרגיה.
בנוסף על כך, שימוש מוגזם באנרגיה מלאכותית באמצעים כמו תנורי חימום, מזגנים, ורבים אחרים, משבש ומחליש את תבנית האנרגיה של הגוף וגורם לכך שהגוף נעשה רגיש להפרות שונות של איזון האנרגיה המקצינות במהירות, ומחלות רבות הקשורות בהן – ביניהן כאלו שלא היו קיימות עד כה, הולכות ומכות בחומרה רבה יותר ומגיל צעיר יותר.

התעלמות שיטתית של המערכות הממסדיות מן ההיבט האנרגטי, מצורכי הגוף בממד האנרגטי וממצוקות בממד זה, מביאה לכך שהאדם הנורמלי מעוצב שלא לייחס להפרות של איזון האנרגיה משמעות כגורמי מצוקה, וכתוצאה מכך, איננו ערים לאיתותי הגוף בהיבטים אלו, איננו מגיבים להם כראוי – ואנו סובלים מלא מעט בעיות תפקודיות, ואף ממחלות רבות ושונות המאלצות רבים לעבור ניתוחים ובמקרים רבים גם משאירות אותם נכים.

מחלת השפעת התוקפת מיוחד בעונות המעבר ובעונות הקרות של השנה, ובמקרים רבים גם בקיץ, כתוצאה מקירור יתר במזגני אויר, מוסברת בספר זה, כמצב המתפתח כתוצאה מירידת האנרגיה של הגוף אל מתחת לרמה שאנו מכנים “השאיפה לבעירה” (מושג שנלמד להבין בהמשך). תסמיניה השונים כמו כאבי פרקים, שרירים, גידים, ראש, עינים ועוד, מוסברים כתוצאות של אי-ספיקה ברקמות השונות, המתפתחת מאיבוד אנרגיה. סיבוכיה השונים של מחלת השפעת, כמו דלקת ריאות, דלקת שריר הלב, דלקת קרום המוח, ודלקות אחרות, מוסברים כקריסת מערכות כתוצאה מההתקררות, עלולים לגרום למוות. חוסר תגובה  ראויה להפרות איזון האנרגיה וירידה בתפקודם של מנגנוני האנרגיה של הגוף, מביא לידי כך שמשנה לשנה מחלת השפעת מקבלת ממדים גדלים והולכים, עד שהיא מאיימת למוטט את מערכת הבריאות, וסיבוכיה בהדרגה הורגים יותר ויותר בני-אדם, כאשר לא פעם הרפואה מגדירה את סיבת המוות כ”חיידק טורף“.

בתרבות הקפיטליסטית, הממסד הרפואי המעוניין למכור תרופות וטיפולים שונים, לא יניח להזדמנות עסקית בעלת פוטנציאל כה עצום לחמוק ממיצוי, ולכן, הוא מעצב בקשיחות את התודעה הקולקטיבית להתעלם מן המרכיב האנרגטי – ולהתייחס אל החיים בממד החומרי בלבד. כך, מחלת השפעת, שבעבר נהגנו לקרוא לה “התקררות”, הפכה לווירוס המשתנה מדי פרק זמן, כאשר האדם ה”נורמלי”, הכפוף למערכת הרפואה, מנוע מלהבין את המקור האמיתי לבעיותיו, מקבל חיסונים לוירוס שאינו קיים, נאלץ להיות לסבול ממחלות מיותרות, לקחת תרופות מיותרות, לסבול מסיבוכים, ובמקרים שונים גם ממוות.

בחלק זה של הסדרה “דברים שלא תשמע מהרופא שלך“, נעמוד על דרכים להימנע ממחלת השפעת, ולהחלים ממנה באמצעות פיצוי אנרגטי ושמירה על איזון האנרגיה, על מנת להפחית למינימום את השימוש בתרופות וברעלים המתערבים במהלכי הגוף הטבעיים – ובטווח הארוך מערערים את חוסנו והופכים אותו ליותר פגיע ורגיש, בסביבה שהולכת ונעשית קשוחה.

מחלות שונות, ביניהן סוכרתפסוריאזיסדלקות פרקיםאסטמהזאבת (לופוס)פיברומיאלגיה (מחלת היאפים), גסטריטיס, טוראט,  טרשת נפוצה, ורבות אחרות, מתפתחות כתוצאה מפגיעה באנרגיות ומהפרת איזונן, וזוכות מן המדע למגוון הגדרות מעורפלות כמו : “אוטו אימוניות“, “ויראליות” / “תורשתיות” / “כרוניות” / “שמקורן אינו ידוע, וכיוצא באלו. ככל שחולף הזמן וההפרות של איזון האנרגיה מקצינות, מחלות מסוג זה, מכות באוכלוסיה בקנה מידה של מגיפות וגורמות לסבל עצום ולמקרי מוות רבים מספור. הסובלים מהן, שאינם מבינים את הקשר לאנרגיה, נזקקים לטיפולים תרופתיים יקרים למשך כל החיים, המטפלים בסימפטומים ואינם יעילים בטווח הארוך, ובמרבית המקרים נזקיהם עולים עשרות מונים על התועלת שבהם. בפועל, מאחר ומחלות אלו הן במקור אנרגטיות, הדרך להביא לריפוין באופן י היא באמצעות טיפולים הוליסטיים, המבוססים על תמיכה אנרגטית, אולם אנו, למעשה, מנותקים על ידי ממסד תעשייתי, המשקיע מאמצים עצומים למנוע מאתנו להבין את פוטנציאל הריפוי של טיפול אנרגטי.

ככל שתתקדם בקריאת סדרה זו, תבין את החיים כאנרגיה, וכיצד הפרות שונות של איזון האנרגיה משפיעות על הגוף, וגורמות למחלות רבות ושונות בדרכים שאינן מזוהות על ידי הממסד. החל מהשלבים הגסים של מחלות החניכיים, מחלת השפעת ודלקות שונות, ועד לפגיעה בהיבטים העדינים של תפקודי מערכת האנרגיה, בה שותפים המוח ומערכת העצבים בשילוב עם הלב ומערכת כלי-הדם. מנגנונים אחרים האחראיים לייצור, ויסות ושימור אנרגיה של הגוף, הם הקיבה, הלבלב, בלוטת התריס, הריאות, הקיבה, העור, השיער – וכולם עלולים להיפגע ממשברים שונים הקשורים באנרגיה.

אף שתמצא כאן מידע רב בעל ערך, לצערי, לא אוכל להתייחס באתר זה לכל ההיבטים הקשורים בהפרות של איזון האנרגיה בהרחבה הראויה. זאת, מכיוון שהמדיה אינה מתאימה להתעמקות בכמות מידע כה גדולה, שהוא כל כך שונה מן התפיסה המקובלת.

במידה ותהיה מעוניין להעמיק את הבנתך בנושאים בהם אנו עוסקים פה, תוכל להזמין את הספר (י)סודות הבריאה’ ישירות מהמחבר.

קריאה מהנה


השאיפה לבעירה – יסוד החיים!!!

אם נמדוד את הטמפרטורה המתקיימת בלהבה של נר דולק, נמצא שהלהבה – שהיא ליבת החום, חייבת להתקיים בטווח טמפרטורות צר שאותו נכנה בשם “טווח השאיפה לבעירה”, על מנת שהתגובה שבין השמן, שהוא תהליך חילוף חומרים, תתקיים ביעילות וברציפות. כאשר הבעירה יעילה, היא לא תפלוט עשן.
על מנת להשתמר, הלהבה אוספת חמצן מן האוויר ושמן – או שעווה מומסת, שהיא חומר הדלק מן הנר, ויוצרת ביניהם תגובה (חיבור), במטרה לייצר את החום הנחוץ להמשך קיומה. אותו חיבור יוצר את החום שאנו חשים ואת האור שאנו רואים.
ככל שהטמפרטורה שבה מצוי הנר עולה מעבר לטווח “השאיפה לבעירה”, הלהבה תתחולל בעוצמה גבוהה יותר, היא  תפלוט יותר עשן – ותחסל את משאביה במהירות גבוהה יותר.
ככל שנפגע במרכיבי הלהבה, בין אם בדרך של הורדת טמפרטורת הסביבה בה היא מצויה – או בדרך של דילול החמצן או השמן, שהם חומרי הגלם הנחוצים לה על מנת להוסיף להתקיים, הלהבה תלך ותדעך תוך שליחת לשונות אש לצדדים, במטרה “לנסות” לאסוף חומרי גלם שיאפשרו לה לשמר את החום הדרוש להמשך קיומה.
שאיפה בסיסית זו לשימור חום תוך “מאמץ” לאסוף משאבים – ולעתים אף תוך עקיפת מכשולים, שנכנה כאן בשם “האינטליגנציה של הבעירה“, היא המפתח להבנת החיים כאנרגיה המתקיימת בתוך התבנית של הגוף הפיזי.
כל חומר בעולמנו, מקיים את הבעירה (התחברות רצופה עם חמצן), בטווח טמפרטורות שונה, שבו תהליך ההתחמצנות מהתקיים באופן יעיל, ואף שואף להתמשך ככל שבסביבה מצויים המשאבים הנחוצים לקיומה.

הגוף בוער
על אף שהבעירה המתמדת המתחוללת בגוף אינה זוכה להתייחסות משמעותית מן הרפואה והמדע, חילוף החומרים שבו אנו נושמים חמצן ומחברים אותו עם פחמימות ושומנים, מהווה את הבעירה, שמזה אלפי שנים תורות ריפוי רוחניות ואנרגטיות מגדירות כיסוד האש של החיים.

משנפסקת אותה בעירה, מסתיימים החיים.

2. האיזון הסמוי מן העין

חסר משקל, צורה, טעם וריח, מרכיב החום החמקמק של החיים, על אף חשיבותו העצומה, זוכה להתעלמות גורפת מצד הממסד המדעי והרפואי…

כולנו מחונכים להתייחס אל הגוף כאוסף של חומרים רבים שאיזונם והיחס ביניהם חייבים להישמר בקפידה, על מנת שהמערכת כולה תתפקד ותתקיים במצב תקין הנחשב בריא. יש לנו רשימות מסודרות של כל החומרים שבגוף עד לרזולוציה של מולקולות ואטומים. עם כל תוספי המזון והתזונה המאוזנת, אף שראוי היה לצפות שנהיה בריאים יותר, דווקא אחוז החולים בחברה שלנו נמצא בעלייה מתמדת, ולראיה האשפוזים במסדרונות בתי החולים ומערכת הבריאות בקריסה…

הסיבה לכך היא שאנו רואים חצי מהמציאות – ואף את החצי הפחות חשוב, היא שתעשיות ענק מממנות מחקרים אנו במטרה לייצר מוצרים שניתן להרוויח ממכירתם. תוצאות המחקרים היזומים מועברות למוסדות החינוך – ולתקשורת ההמונים והופכים להיות לדעה רווחת וגישה מקובלת.

מאחר ושלטונות התודעה הקולקטיבית הללו מעצבים את תודעתנו להתייחס אל הגוף במושגים של חומר, כאשר אנו לוקים בבעיה בריאותית, אנו מתייחסים אליה באופן אוטומטי כאל חוסר איזון של של חומר כלשהו, כגון : סידן, ברזל, סוכר, מגנזיום, נחושת, מינרלים, ויטמינים אוקסידנטים / אנטי אוקסידנטים – ומולקולות וחומרים נוספים רבים מספור, או כאל תקיפה של וירוס או חיידק כלשהו. בהתאם לכך, אנו ממהרים לחפש את הפתרון בעולם החומר : בטיפולים תרופתיים, תוספי מזון וכד’. למרות שהבעיה הנראית לעין היא חוסר בחומר, במרבית המקרים הגורם לאותו חוסר הוא דווקא אנרגטי.

משמעות הדבר היא שבמצבים שבהם אנו סובלים ממחסור בחומרים כמו סידן, ברזל, יוד או אינסולין. במקום לעודד את הגוף לפעול נכון על מנת לספוח את החומרים מהמזון, הגישה הרפואית מעודדת אותנו לצרוך את החומרים החסרים באריזות תעשייתיות, אבל לאמתו של דבר, זה שנצרוך את החומר הזה באמצעות תזונה, אינו אומר שגופנו יחזור לתפקד היטב.
יתרה מכך, צריכת חומרים אלה עלולות לגרום נזק למנגנונים שונים בגוף כתוצאי מעומסים. הסידן לא ייספג בעצמות אלא יופרש מהגוף או – גרוע מזה, יצטבר בו ויגרום לטרשת, לפקקת ולבעיות אחרות ובמקרים מסוימים לגרום לניוון.
במקרים מסוג זה, המפתח לריפוי עשוי להיות אנרגטי. משמעות הדבר היא ששינויים אנרגטיים או טיפולים אנרגטיים עשויים לגרום לגוף לספוג חומרים אלו או לייצר אותם מהמזון הבסיסי. לדוגמה, פעילות גופנית תאיץ את חילוף החומרים ותעלה את רמת האנרגיה שבגוף – ועם זה הגוף יספח יותר ברזל, סידן וחומרים אחרים מן המזון הבסיסי. לעומת זאת, אורח חיים חסר פעילות, גורם לכך שהגוף אינו משתמש בברזל ובסידן, ולכן, ככל שנלעיט אותו בחומרים אלו, למרות שבדיקת על עשויה לכאורה להצביע על רמות תקינות, הרי שחומרים אלו הופכים למעמסה על הגוף .

גוף האדם, כגוף כל בעל חי אחר, בונה את חוזקו בהתאם לעומסים המופעלים עליו, וככל שהוא פחות פעיל, הוא הולך ונחלש. שינויים בתבנית האנרגיה הם היוצרים את השינויים בחילוף החומרים, והאחראיים להרכב החומרים שבו, ובמידה רבה למידת החסינות והעמידות של הגוף.

מלבד ההיבט החומרי, החשוב כשלעצמו, חשוב להכיר בעובדה שהגוף מקיים תבנית אנרגיה מורכבת, המפעילה ומנהלת אותו משלב ההתעברות, לאורך כל החיים, כל עוד אנו חיים, ועוזבת אותו ברגע המוות.

לאיזוניה הרבים ולתפקודה התקין של תבנית האנרגיה של הגוף, חשיבות כה גדולה, שלמעשה, אם יש לנו את האפשרות לבחור מה להעדיף לאיכות חיים טובה יותר, מוטב שנבחר לשמור על שלמותה של האנרגיה מאשר על שלמות הגוף הפיזי.

3. החום כמרכיב העל של החיים

אופיו ותכונותיו של כל חומר ביקום מתקיימים הודות לכמות האנרגיה המצויה בו.

באמצעות שימוש מושכל באנרגיה אנו משיגים שליטה בתכונות החומרים השונים, בין אם מדובר בבישול או בשימור מזון, בחימום וקירור המשמשים בייצור ובתהליכים כימיים רבים מספור.

לדוגמה : הברזל בסביבה הטבעית כפי שאנו מכירים, הוא חומר מוצק וקשיח, אולם אם נעלה את רמת האנרגיה (החום) שבו, הברזל יתרכך ובשלב מסוים אף יהפוך לנוזלי. בהמשך, ככל שנוסיף לספק לברזל אנרגיה תוך העלאת הטמפרטורה שלו, הוא יהפוך לגז. תכונותיו ישתנו מן הקצה אל הקצה בהתאם לכמות האנרגיה המצויה בו.

כך בדיוק גם לגבי החומר האנושי. כל שינוי מהותי בכמות האנרגיה שבו, יביא לשינויים בתכונותיו – ובהתנהגותו. אלא שכאן תבנית האנרגיה היא מורכבת, ויש לה השפעה על כל תפקודי הגוף והנפש.
כשמדובר בחיים השליטה בבעלי חיים כמו גם בבני אדם, מתאפשאת הודות לשליטה באנרגיה לצורך תמרון בין אפ במודע או שלא במודע, נדון בספר הבא בסדרה : “הממד השלישי”

בניגוד לחומרים פשוטים, השומרים על אופיים ועל תכונותיהם בטווח טמפרטורות רחב באופן יחסי, החומר החי – ובמיוחד גוף האדם על מורכבותו הרבה, חייב לקיים כמות אנרגיה מוגדרת בעלת איזונים רבים בטווח צר ומדויק, על מנת להשתמר ולתפקד באופן תקין.

כשם שהפרה מהותית של איזון של כל חומר בגוף פוגעת בתפקודיו ועלולה לגרום למצב שאנו מגדירים כ’מחלה’ – גם כאשר מדובר באיזון החום, חשוב שנבין שכל הפרה משמעותית שלו תהיה מלווה בבעיות תפקודיות בהיבטים שונים, ועלולה להתבטא בכאב ובפגיעה בתפקוד של מערכות שונות בגוף.
שינויים מהותיים בכמות האנרגיה בגוף האדם יביאו לשינויים בהתנהגות החומר, שבשלב ראשון יתבטאו בבעיות תפקודיות קשות, בשלבים הנחשבים כקיצוניים במושגים של החומר האנושי, עלולים בנקל להביא לסיום החיים, אף שבמושגי היומיום השינוי עשוי להיות זניח.

להבדיל ממרכיבי הגוף החומריים שהגוף אינו מקיים רזרבות ודרוש פרק זמן ארוך באופן יחסי על מנת להפר את איזונם, כאשר מדובר באיזון החום של הגוף, הוא תלוי בשינויים המתחוללים בסביבה בזמן אמיתי, וביעילות תפקודם של מנגנוני ייצור, ויסות ושימור האנרגיה של הגוף.

בהתאם לשינויים בטמפרטורת הסביבה, תחושה נעימה או נינוחה המעידה על איזון החום מאוזן לחלוטין, עלולה להיות מופרת בתוך שניות למצב של היפו-תרמיה (חסר חום – או קור) או למצב של היפר-תרמיה (יתר חום).

כל הפרה של איזון חום הגוף, גורמת להפעלת מנגנוני ויסות ואיזון אוטומטיים (שאינם בשליטה רצונית).

הפרת איזון החום לכיוון השלילי, מביאה להפעלת מנגנוני שימור אנרגיה כמו: סימור שיער הגוף (עור ברווז – שמטרתו לשמר את האוויר החם בסביבת הגוף) ומנגנוני ייצור אנרגיה, כמו רעידות, נקישת שיניים וכד’, בזמן שהפרת איזון החום לכיוון החיובי, מביאה להפעלת מנגנוני איזון אנרגיה, כמו: הזעה, שנועדה לצינון הדם ולסייע לגוף להיפטר מעודפי חום, או חימום העור, במטרה להקטין את מפל החום מן הסביבה, ולצמצם את ספיגת החום על ידי הגוף.

תחושת הנוחות שאנו חשים כאשר חום הגוף מאוזן, היא בעצם תוצאה של כך שמנגנוני איזון האנרגיה מצוים במנוחה.


חשיבות האנרגיה כל רבה, שיש לנו חוש מיוחד עבורה 

החוש השישי – החוש המדוכא

מערכת החושים של גוף האדם כוללת סוגים שונים של חיישנים, שייעודם לאפשר לאדם לזהות גורמים שונים בסביבתו ולהגיב להם, על מנת שיוכל לנצלם לקיומו – ולחילופין, לזהות גורמים מזיקים ולהימנע מפני סכנות הכרוכות בהם. כל סוג של חיישן הוא סוג של תא עצב המעביר מסר באמצעות תחושה אל המוח, שהוא מרכז מערכת העצבים. המוח מקבל את הגירוי, ובתגובה מבצע את עיבוד הנתונים המייצר את ההחלטה כיצד לנהוג עם אותו גורם, על מנת שיוכל לנצל אותו לתועלתו או להימנע ממנו על מנת שלא להיפגע, ולהעביר את חייו תוך מינימום פגיעות.

כאשר מדובר במערכת החושים של האדם, עוד מימיו של אריסטו נהוג להתייחס אליה במונחים של חמישה חושים, אף שראוי היה שנתייחס אליה כאל מערכת הכוללת שישה חושים לפחות.

1.

חוש הריח :

תאי עצב המצויים באף חשים ריחות

2.

חוש הטעם :

תאי עצב המצויים על הלשון, חשים טעמים

3.

חוש המישוש :

תאי עצב על פני העור, חשים במרקם ובלחץ

4.

חוש הראיה :

תאי עצב ברשתית העיניים חשים קרני אור

5.

חוש השמיעה :

תאי עצב באוזניים חשים גלי קול

6.
והחוש שזוכה להתעלמות שיטתית :
חוש האנרגיה : תאי עצב בגוף כולו חשים בחום, ומעבירים למערכת העצבים המרכזית מידע והתראות על כל שינוי בטמפרטורה ובעומס החום של הסביבה המשפיעים על איזון האנרגיה של הגוף.

אירוני שדווקא איזון החום – שהוא הבסיס שסביבו נבנו החיים, מדוכא בשיטתיות על ידי התרבות של האדם המודרני, בזמן שהוא מהווה האיזון החשוב ביותר בגוף וכל שאר האיזונים נועדו בעצם לקיים ולשרת אותו.

על מנת להבין את התפתחות החיים כאנרגיה במהותה, קרא את הפרק הבא בעיון …


5. מה בוער – החיים בוערים…

המושג “בעירה” הבהקשר לחיים, עלול להוביל לחוסר הבנה, ולהטעות את מי שאינו מבין את התהליך.

תהליך בעירה – כפי שאנו מגדירים, הוא תהליך בו נוצר חום, תוך התחברות חומרים שונים עם חמצן (התחמצנות).

האש שאנו מכירים, המלווה בלהבות ובעשן, נוצרת כאשר בתנאים המתאימים, חומרים שונים מגיבים תגובה כימית (מתחברים) עם חמצן. בתהליך, זה נוצרים החום – ופסולת הבעירה: אפר ועשן.

בעירה אינה חייבת להתחולל בצורה בה אנו רגילים לראותה, מלווה בלהבות אש או בתימרות עשן. הבעירה יכולה להיות גם תהליך המתחולל בעוצמה נמוכה, על פרק זמן ארוך.

לדוגמה: השיתוך, המוכר יותר בשם חלודה – שאף הוא תהליך התחמצנות, הוא תהליך של בעירה המתחוללת בעוצמה נמוכה, העשויה להמשך שנים רבות, בתגובה שבין הברזל – או מתכות אחרות לחמצן שסביבן. גם בתהליך בעירה זה נוצר חום, אם כי במידה מזערית שאיננו מסוגלים להרגיש בחושינו.

כמו במקרה של חלודה, בעירה עשויה להתחולל גם בתוך מים. אף כי בדוגמת החלודה הבעירה איטית, בתוך מים, מתכות וחומרים רבים עוברים חמצון מואץ בתהליך בעירה.

מן העבר השני, ישנם מקרים בהם הבעירה היא מהירה מאד, כמו בדוגמה של פיצוץ.

כאן, הבעירה מתרחשת במהירות עצומה, והיא מלווה בהתפרצות מהירה מאד של אש – ובשחרור כמות חום גדולה, ההודפת את האוויר – ומפיקה את התנודות היוצרות את עוצמת גלי הקול המתבקשת מעוצמת הבעירה (הפיצוץ)..

הצורך בטמפרטורת שאיפה לבעירה לשם קיום בעירה יציבה, הבא לידי ביטוי גם במנועי בעירה פנימית, הוא הסיבה לכך שמנוע מכונית זקוק לחימום, על מנת לעבוד ביעילות.

כאשר מנוע הרכב קר, הוא נוטה לעבוד בחוסר יציבות – ואף להיכבות תחת מאמץ קטן לכאורה.

הסיבה לכך היא שכאשר המנוע אינו חם, הטמפרטורה שבו אינה מאפשרת לתגובה הכימית שבין מולקולות החמצן והפחמימנים שבדלק, להתקיים באופן יעיל.

ככל שהמנוע מתחמם, עם הטמפרטורה עולה רמת השאיפה לבעירה, והתגובה בין מרכיבי התערובת והחמצן מתאפשרת בקלות. לכן, פעולת המנוע, הופכת חלקה ויעילה יותר.

תהליך הבעירה המבוקר והבלתי פוסק המתחולל בתוך מים בכל תא מתאי הגוף בתגובה בין הפחמימות והחמצן, יוצר את חום הגוף.

פסולת הבעירה של הגוף, הם צואה – וגז פחמן דו חמצני, הנפלט בנשיפה.

הבעירה המתחוללת בגוף לאורך כל החיים, מבוקרת כל העת באמצעות קטליזטורים (אנזימים – חומרים מזרזים וחומרים מעכבים שונים), בהם הגוף עושה שימוש על מנת לבקר את תהליכי הבעירה, לפי הוראות מערכת העצבים.

אמצעים אלו מאפשרים לגוף לייצר את כמויות האנרגיה הדרושות לו לצורך קיומו, ואת האנרגיה הנחוצה לשם ביצוע מגוון תפקודיו. האנרגיה וחומרי הגלם לייצור החום, מוסעים עם זרם הדם באמצעות מערכת הלב וכלי הדם (המערכת הקרדיו-וסקולרית), לכל רקמה בגוף – לפי תפקודיה וצרכיה.

אם נתייחס אל כל צורות החיים על פני כדור הארץ כאנרגיות, התנאי והגורם היסודי וההכרחי לקיומם, הוא סביבת החממה, ורמת הדיוק והיציבות של הטמפרטורות השוררות על פני הכוכב, המקיימות את השאיפה לבעירה של הטבע ביעילות. זהו גם הגורם שנתן את הדחף ליצירת חיי הכוכב – ולהתפתחותו.


6.חילוף חומרים או חילוף אנרגיה

אנו מעוצבים להתייחס אל חילוף חומרים כאל המניע של החיים, בזמן שלמעשה, החיים הם חילוף בלתי פוסק של אנרגיה עם הסביבה.

חילוף החומרים במהותו נועד לשרת את חילוף האנרגיה.

אנו עושים שימוש באנרגיות של הסביבה, על מנת לייצר אנרגיה ולממשה בחיי היום יום. מימוש זה בא לידי ביטוי בכל סוג של פעילות, בין אם זה גופנית, תחושתית או שכלית.

על אף החשיבות העצומה של האנרגיה המתקיימת בסביבה כטמפרטורת הסביבה הנורמאלית – החיונית לשם קיום חיים, הרי שאיננו יכולים להיזון מאנרגיה זו. הגוף חייב להסתמך על מנגנוני יצור וויסות החום שלו, תוך שימור חום הגוף ברמה הנדרשת לצורך קיומו ולשם תפקודיו הרבים.

המזון שאנו אוכלים והחמצן שאנו נושמים הם מקורות האנרגיה להם הגוף זקוק, ואותם הוא מסוגל לנצל בכדי לייצר את החום – באיזון וברמה הדרושים לצורך קיום המגוון העצום של תפקודיו. חומרי גלם אלו ייחשבו למקורות האנרגיה הראשוניים של כל יצור חי, וככל שהוא מפותח בהיבט האנרגטי, איכותם קריטית לשם ייצור האנרגיה הנחוצה לקיום חיים בריאים ותקינים.

איכות המזון ואיכות האוויר הן למעשה האוקטן של הדלק המניע את האדם – כמו כל בעל חיים אחר. ככל שאיכותם גבוהה והם פחות מזוהמים, הגוף יכול להפיק אנרגיה נקייה יותר.

עם זאת, חשוב שנבין שלא די באכילת מזון איכותי, ובנשימת אוויר טוב, על מנת לייצר את האנרגיה הנחוצה לצמיחה, לתחזוקה – ולקיום הפעילות האנרגטית המורכבת של הגוף. הפיכת חומרי הגלם לאנרגיה, היא תהליך התלוי בפעילות הגופנית והמוחית שאנו מקיימים. כל פעילות מקיימת חילוף חומרים, שבחלקו הגדול הוא בעצם חילוף של חומר לאנרגית חום (למעלה משמונים אחוז מן המזון שאנו אוכלים משמשים את הגוף לייצור חום).

המזון שאנו אוכלים, מתפרק בקיבה למרכיביו המופרדים בתהליכי העיכול, ומנוצלים על ידי הגוף לצרכיו השונים.

החלבונים והמינרלים משמשים את הגוף כחומרי בניין, ואילו הפחמימות והשומנים, שהן משפחת תרכובות אורגניות המבוססות על אטומי פחמן, משמשות כחומרי דלק עבור הגוף, המאפשרים לו להפיק חום בתהליך בעירה מתמיד המתחולל בתאי הגוף.

ככל שהמזון מכיל יותר פחמימות ו/או שומנים, הגוף מסוגל להפיק ממנו כמות חום גדולה יותר. לפיכך, הוא מוגדר בעל ערך קלורי גבוה יותר. במידה שאיננו מקיימים פעילות שתחמצן את המזון תוך הפקת אנרגיה, הגוף ממיר את עודפי המזון לשומן, שהוא אנרגיה פוטנציאלית – המצטברת בעיקר ברקמות הזקוקות לאנרגיה לצורך יצירת תגובה במצבי דחק.

חילוף החומרים הבסיסי (BASAL METABOLISM), הוא זה שהגוף מקיים לשם תפקודיו הבסיסיים, בתנאים בהם איננו עושים פעילות, ומצויים בטמפרטורה נוחה.

ככל שרמת הפעילות (תחושתית או מוטורית) של הגוף גוברת, אנו משתמשים ביותר מזון ויותר חמצן לשם ייצור אנרגיה, ותהליך חילוף החומרים לאנרגיה מואץ, ומתחולל ברמה גבוהה יותר.


7. סיפור בראשית – והפעם באמת.

כל השקפה העוסקת בשורש הקיום, חייבת להתחיל באקסיומה (השערה שאינה ניתנת להוכחה). זאת, מכיוון שאין ביכולתנו להסביר באופן חד משמעי את המצב ההתחלתי של היקום.

גם במקרה שאנו נשענים על ההנחה האלוהית שבה מרבית אוכלוסיית העולם חונכה להאמין, אם אנו מחפשים את המצב ההתחלתי יהיה עלינו להסביר את מקור האלוהים – שהוא כשלעצמו אקסיומה.

עם זאת, העובדה שתהליכי החיים של כל תא חי מתקיימים בתוך מים, שהם נוזל התווך של התא, מביאה להבנה ולמסקנה המתחייבת, שהחיים החלו את היווצרותם והתפתחותם במים – והם למעשה מתקיימים במים עד היום…

התיאוריה שלנו בהבנת החיים מתחילה אחרי היום הראשון של הבריאה, כאשר אנו יוצאים מתוך הנחה שבין מיליארדי גלקסיות שבחלל, אי-שם ישנה שמש (אחת מאינספור) המפיצה אור ואנרגיית חום, ובין כוכבי לכת המקיפים אותה במסלולם, קיים אחד הסופג ממנה קרינה במידה כזו שהטמפרטורה שעליו מאפשרת את קיומם של מים, שהם שילוב של מימן וחמצן – במצב נוזלי.

אי שם באוקיינוסים – ובמעיינות החמים שזרמו לפני מיליארדי שנים על פני כדור הארץ שטוף השמש, באזורים שונים גרמו הטמפרטורות למינרלים וחומרים שונים המצויים במים ולחמצן שבמים, להיות במצב של שאיפה לבעירה.

בדומה ללהבת הנר הנאבקת לאסוף מסביבתה את חומרי הגלם הנחוצים להמשכיותה, חלק מן החומרים המומסים במים באזורים שונים, נלחם על איסוף החמצן לשם המשך שימור החום, מתוך אותה השאיפה לשימור הבעירה.

מיליוני שנים של התפתחות והשתנות אטית והדרגתית בטמפרטורה יציבה באופן יחסי, אִפשרו לחומרים השונים המצויים בסביבה, להתפתחות לסוגים שונים של מולקולות משמרות חום. מולקולות מורכבות השתמשו בפשוטות יותר על מנת לייעל ולשפר את חילוף החומרים, את משך הבעירה – ואת רציפות ויציבות הבעירה שלהן.

אינספור שנות הקיום של החומרים בסביבה מימית מול שמש חמימה, אפשרו לתהליך ההתפתחות להתמשך באינספור כיוונים ווריאציות. חומרים מוצלחים שרדו והתפתחו – ואלו המוצלחים פחות, נכחדו. בהשפעת השאיפה המתמדת של כל חומר לשמר את הבעירה, המולקולות והחומרים השונים ספחו אטומים מסביבתם, על מנת לייצר מנגנונים מולקולאריים ששיפרו את יציבות תהליכי ההתחמצנות ואת יעילות שימור החום. על מנת לשלוט ביציבות הבעירה, המולקולות המפותחות יצרו חומרים המכונים ‘קטליזטורים’ או ‘אנזימים’, שתפקידם לזרז או להאט ולעכב את הבעירה בהתאם לרמת הפעילות ולטמפרטורות של הסביבה.

במקרים רבים התקיימה סימביוזה* בין מולקולות מפותחות לבין פשוטות יותר, על מנת ליצר מבנים מורכבים ומשוכללים יותר ויותר, שייעלו את ויסות הבעירה – את יציבותה ואת משכה.

משלב כלשהו במרוץ ההתפתחות הבלתי פוסק, השתמשו המולקולות בחומרים שונים המצויים במים על מנת לייצר קרום עוטף סביב עצמן, מתוך מטרה להקטין את השפעת שינויי הטמפרטורה של הסביבה על תהליכי הבעירה הפנימיים, ולשמר את האנרגיה ביעילות גבוהה יותר.

בשלב זה של ההתפתחות, נוצרו ראשוני התאים החיים, משמרי החום הביולוגיים הראשונים על פני כדור הארץ.

בסביבה שאִפשרה את התהליך המתמשך של התפתחות החיים, הודות לאקלים יציב ומים רבים, ככל שרבו סוגי המולקולות ושגשגו, הסביבה התעשרה בחומר אורגאני, שאִפשר למולקולות להוסיף להתפתח ככל שנמצאו מקורות אנרגיה ברמה גבוהה יותר בין החומרים המצויים בסביבה.

בשל העובדה שבעירת יתר או ירידת הטמפרטורה עלולה לגרום נזק למבנים המורכבים של המולקולה המפותחת או לשיבושים בבעירה וכך גם לדעיכה – או לסיום הבעירה, בתהליך ההתפתחות, יצרו המולקולות סוגים שונים של חיישני חום וקור, האחראיים להפעלת תגובה ביחס לכל תחושה במטרה להביא לאיזון. במתכונתם הנוכחית, חיישנים אלו מכונים בשם “תאי עצב” – ובהמשך “מערכת עצבים”.

מערכת העצבים המפותחת בגוף האדם, היא עדות למורכבות, לרגישות – וליכולת הגבוהה של מנגנונים שפיתח הגוף האנושי במהלך מיליוני שנים, לחוש באנרגיות – שאנו מעוצבים על ידי המדע שלא לייחס להן משמעות.

מרוץ המולקולות לניצול האנרגיה של הסביבה ולשיפור הבעירה – כפי שהיה לפני אינספור שנים, נמשך למעשה עד עצם היום הזה. האדם – הוא המולקולה לשימור חום, שהגיע לרמה הגבוהה ביותר של תחכום ומורכבות במסגרת התהליך ההתפתחותי של החומרים על פני כדור הארץ. כמו לפני מיליארדי שנים, גם היום, אנחנו נושמים חמצן במטרה לחבר אותו עם שומנים, סוכרים ופחמימות, על מנת לתחזק את הבעירה שתייצר את חום הגוף, שחייב להשתמר ברמת דיוק מקסימלית על מנת שהגוף יתפקד באופן אופטימלי.

הדחף להתרבות ולהביא צאצאים, אף הוא נובע מן השאיפה של כל יצור חי – כמו גם של האדם, לשמר את האנרגיה שלו – ולראות אותה משתקפת בצאצאיו.

*סימביוזה = דו קיום תוך הפקת תועלת הדדית.

בקוסמוס, הצמחים ידועים כיצרני האנרגיה הראשוניים. באמצעות אנרגיית השמש, הפחמן הדו-חמצני מן האוויר והמים מן הקרקע, הם מייצרים חומרי דלק כמו: סוכר, עמילן, שמנים – וסוגים אחרים של פחמימות.

הצמחים משתמשים במים, במינרלים – ובמרכיבים אורגניים שונים מן האדמה, לשם יצירת התבנית שבתוכה הם מקיימים את תבנית האנרגיה ואת תהליכי הבעירה.

מן הצמחים, המצויים בשפע כמעט בכל מקום בו יש שמש ומים, האנרגיה עוברת בצורת פחמימות לבעלי חיים מפותחים יותר בשרשרת המזון. אלו, הופכים את האנרגיה לאנרגית חלבונים ברמה גבוהה יותר, ובשעתם מנוצלים על ידי בעלי חיים ברמה אנרגטית גבוהה יותר, על מנת להמיר את האנרגיה באופן שתתאים להם.

הפסולת המוצקה של בעלי החיים המורכבים, מזינה את הצמחים ואת בעלי החיים הפשוטים, המניעים את גלגל החיים.

הגזים שפולטים בעלי החיים בחייהם, מזינים את הצמחייה, הפולטת את החמצן, המשמש את בעלי החיים.

במותם, חוזרים בעלי החיים להזין את האדמה, ומשביחים אותה לקראת מעגל נוסף של חילופי אנרגיה.

כך מתנהלת ספירלת ההתפתחות האנרגטית של כוכב הלכת ארץ, כאשר למן צורות החיים הפשוטות ביותר, לכל חי ולכל צומח יש חלק ושותפות בחיי הכוכב, בבנייה היסודות של המארג האנרגטי של הכוכב ארץ, שבמהלך התפתחותו הביא ליצירת צורות החיים המורכבות והאלגנטיות ביותר המוכרות לנו היום.


8.הולכת האנרגיה

מעבר לתפקידה של מערכת הלב וכלי הדם, כמערכת להובלת חומרי גלם ופינוי פסולת לצורך בניית הגוף ותחזוקתו, אנו מוצאים שמערכת זו בעלת תפקיד שמשמעותו אינה פחותה, בהולכה, וויסות – ואיזון האנרגיות של הגוף.

באמצעות שליטה על קצב חילוף החומרים, על התכווצות הלב – ועל קוטרם של כלי הדם ברשת הענפה והסבוכה של כלי דם המצויה בכל רקמות הגוף, מערכת העצבים שולטת, מתאמת – ומעבירה בזמן אמיתי את האנרגיות הדרושות לכל חלק או אבר בגוף, לצורך תפקודם, תחושתם ופעולתם.

מערכת זו היא שמקיימת את תבנית האנרגיה של הגוף, והיא האחראית על שמירת ההרמוניה (איזון נכון) של האנרגיה, בין כל איברי הגוף בכל זמן נתון.

הרמוניה זו חייבת להתקיים לצורך שמירה על תפקוד בריאותי תקין – כמו גם על איזון נפשי. כל פגם בהרמוניה, המתבטא ביתר או בחסר באזור מסוים בתבנית החום בגוף, יש בו כדי להצביע על בעיה גופנית / נפשית / רוחנית / העלולה להתבטא במחלה ובתפקוד לקוי, בכאבים, בחסרים, ובתסמינים אחרים.

עבור לפרק הבא – “האם אנחנו מאירים וכיצד”…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.