האם אנחנו מאירים…

8. האם אנחנו מאירים?.

למרות שאיננו ממהרים לקבל את מה שאינו נראה לעין, אנו בהחלט מאירים!

כל גוף חם פולט גלים אלקטרומגנטיים, שהם קרני אור.
גוף האדם – כגוף חם, פולט אף הוא גלי אור.
הסיבה שאיננו מודעים לכך, היא שטווח התדרים שעין האדם מסוגלת להבחין בו, קטן ומוגבל לתחום שבין אדום לסגול. טווח התדרים של גלי האור שהגוף פולט, נע בגלים שמצויים מעבר לטווח הרגישות של העין האנושית, מתחת לאור האדום. תחום זה קרוי ‘תת אדום’ – או ‘אינפרה אדום’.

אף על פי כן, במצב שאנו תופסים כחשכה מוחלטת, בעלי חיים בעלי עיניים רגישות לאורכי גל של האור שנפלט מגופנו, יראו אותנו כגוף זוהר, וככל שגבוהה רגישותם לתחום זה של אורכי גל, הם יקלטו פרטים רבים יותר ומדויקים יותר. ישנם הטוענים שבעלי חיים שונים, מזהים את תחושותינו ואת האנרגיה שלנו, לפי העוצמה והתדר של הגלים האלקטרומגנטיים (צבע) הנפלטים מאזורים שונים בגוף – ואף מגיבים להם.
בעזרת ציוד הרגיש לאור באורכי גל שהגוף פולט (שבתחום התדרים האינפרה אדום), נוכל גם אנו לראות בבירור את תבנית האור המוקרנת מן הגוף – ואף לשמר אותה על אמצעים כמו סרט צילום, ווידאו, זיכרון מחשב – או כל מדיה אחרת.

גופנו עובד קשה כל העת, על מנת לווסת ולייצב באופן מדויק את כמויות החום שבו ואת הטמפרטורות שלו, על מנת לתפקד באופן תקין. תוך כדי כך הוא מייצר חום ופולט חלק ממנו אל הסביבה, המצויה מדרך הטבע בטמפרטורה נמוכה ממנו.
כמויות האנרגיה השונות המצויות באיברים שונים בגוף, משתקפות במפלי החום הזורמים אל הסביבה.

כאשר איבר זה או אחר (מוח, לב, קיבה, בלוטות, שרירים, איבר המין – או כל איבר אחר) מצויים בפעילות, מערכת העצבים מעבירה אליהם אספקת דם מוגברת ומעלה בהם את קצב חילוף החומרים ואת רמת האנרגיה. ככל שעולה כמות החום המצויה בהם, הם באופן טבעי פולטים יותר חום אל הסביבה.
מכאן, שאיברים המצויים בפעילות, מקרינים הילה חזקה יותר.

איברים פגועים, חולים או כואבים, בשל זרימת דם לקויה, מכילים כמות חום נמוכה מזו הנחוצה לשם תפקוד תקין. לפיכך, הם באופן טבעי פולטים פחות חום מאיברים בריאים ומתפקדים היטב – ויקרינו הילה חלשה ואף לקויה.

עוצמת החום, ודפוס החום (הוויבראציות – או צורות הגל של החום) המוקרנים מן הגוף, מן המוח ומן הפנים של כל בעל חיים מסדרת בעלי הדם החם, משקפים בהילה באופן מדויק את מצבו התפקודי והבריאותי, כמו גם את מצב האנרגיות שבו.

בדומה לטביעת אצבעות, דפוס קול, מראה חיצוני, אישיות – ומאפיינים רבים נוספים, גם דפוסי החום וההילה ייחודיים ומבדילים בין אדם לאדם.

על ניתוח ההילה (אאורה), המשקפת את המצבים הגופניים והנפשיים של האדם, מתבססות תורות אבחנה ורפואה שונות.


9. השפעות שינויי טמפרטורה חיצוניים על תבנית האנרגיה – ועל מצבו של הגוף
לאחר שעמדנו על מהות האיזון האנרגטי שבו מתקיים הגוף, נעמוד על ההשפעות והסיכונים הכרוכים בחשיפת הגוף להפרת איזון האנרגיה, בהיבט הגס, בין הגוף לסביבה החיצונית.
בנקודה זו, אבהיר, שהמונח ‘קור’ – אינו מונח פיסיקלי, אלא מונח שאנו משתמשים בו כדי לבטא תחושה.
בעולם הפיסיקה המושגים ‘חום’ ו ‘קור’, אינם קיימים. קיימות רמות שונות של אנרגיה, כאשר בחומר במצוי באפס המוחלט (מינוס 273 מעלות צלסיוס), אין כלל אנרגיה. לכן זו נחשבת לטמפרטורה הנמוכה ביותר האפשרית. לעומת זאת, הטמפרטורה הגבוהה ביותר האפשרית היא אינסופית. ככל שטמפרטורת החומר גבוהה, הרי שהוא “מכיל” יותר אנרגיה.

מכיוון שהחום, כאנרגיה, הוא זה המבצע את המהלכים, ועושה את דרכו בתהליכי האיזון והשוואת הטמפרטורות בין גופים שאינם מבודדים, הרי שביטויים כמו “קור חודר לעצמות”, “קור נכנס מהחלון” – ואחרים ברוח זו, אינם נכונים. אם נרצה לדייק, נשתמש בביטויים כמו ‘חום בורח מהעצמות’, ‘חום יוצא מהחלון’ וכדומה.
החום הולך לאיבוד אל הסביבה הקרה, מפנה מקום לאנרגיה נמוכה יותר, שגורמת לנו לחוש את תחושת הקור.

כל חומר ביקום חייב להכיל כמות מסוימת של אנרגיה על מנת להתקיים בצורתו. כלל זה חל גם על החומרים החיים. שינוי מהותי בכמות האנרגיה המצויה בחומר, יביא לשינוי במבנה החומר.

גוף האדם, כחומר מורכב ביותר, בנוי להתקיים ולתפקד בטווח טמפרטורות ועומסי חום צר ומוגדר. הגוף זקוק לסביבה יציבה על מנת לשמר את תבנית אנרגיה בטווח איזונים שאליו הוא מותאם ובו הוא חייב להתקיים.

כל הפרה מהותית של האיזון הנחוץ לגוף, עלולה להביא לשינוי, שיתבטא בבעיות תפקודיות, בהתפתחות מחלות – ואף בסיום החיים.
שלא כמו שומנים או פחמימות, הגוף אינו מחזיק עודפי חום לשעת דחק. בהתאם למנגנוני ויסות החום שלו, מרגע שהגוף נחשף לסביבה בה הטמפרטורה נמוכה, הוא מאבד חום – ונוצר בו חסר מיידי.

כאשר האדם חש בנוח, תחושת הקור – או החום, מתבטלת. חוסר תחושה בהיבט האנרגטי (נינוחות),  מעיד על כך שמתקיים איזון של אנרגיה בין הגוף לבין הסביבה (מזג אויר נעים).
תחושת הקור – או החום, מופיעה מכוח העובדה שאיזון האנרגיה בין הגוף לסביבה, מופר.
ככל שהתחושה חזקה, מטרתה להתריע מפני הפרה חמורה יותר של איזון האנרגיה, בשל שינוי מהותי ברמת האנרגיה של הסביבה – בין אם חיובי או שלילי.
ברמות הגבוהות, התחושה תגרום לנו למצוא מחסה או הגנה, על מנת להימנע מהקצנה של הפרת האיזון – ברמה העלולה לגרום לגוף ומנזקים שונים.

ככל שאנומודעים לצורך בשמירה על איזון האנרגיה של הגוף וקשובים לתחושות, נדע להימנע ממצוקות וממחלות שמקורן בהפרת איזון האנרגיה.

בעבר הרחוק, האדם, כמו כל בעל חיים השורד בטבע, היה מצויד במנגנון הגנה מפני הפרת איזון האנרגיה, בצורת שיער עבה וצפוף, אשר הגן עליו מפני השינויים בטמפרטורות הסביבה.
מאז החל האדם להשתמש באש, ולהימנע מתחושת האי-נוחות הכרוכה בירידת הטמפרטורה באמצעות לבישת עורות של בעלי חיים, מעבר למחייה במבנים מבודדים ואמצעים אחרים, מנגנון השיער – כגמו גם מנגנונים אחרים לשימור וויסות האנרגיה, הלך והתנוון – והידלדל.
היום, לאחר דורות רבים של ניוון מנגנון חשוב זה, גוף האדם נותר קרח – וזקוק לתחליפים מלאכותיים שיגנו עליו מפני שינויי טמפרטורות. הביגוה הפך להיות התחלים לשיער הגוף – וחשוב שנשתמש בו בתבונה


10. מנגנוני ההומיאסטזה של הגוף

תופעה שנצפתה על ידי חוקרים כבר לפני שנים רבות, היא שהגוף, החשוף לשינויים תמידיים בסביבה החיצונית, מקיים אוסף של מנגנוני וויסות מורכבים ביותר, על מנת לשמר את האיזונים בסביבה הפנימית בטווח ערכים מצומצם ומדויק. הקפדה זו על יציבות הסביבה הפנימית, חיונית בכדי לאפשר לגוף לקיים את התהליכים הכימיים והמטבוליים המורכבים, ביעילות ובדייקנות הדרושים לשם תפקוד תקין של מערכות הגוף.

אנשי המדע העניקו למנגנונים האחראיים לשמירה על יציבות הסביבה הפנימית של הגוף, את השם – ‘מנגנוני ההומיאסטזה’, שפירושו מיוונית – ‘להישאר אותו דבר’.
על מנת שהגוף יישאר אותו דבר, מנגנוני הומיאסטזה חייבים לתפקד באופן תקין.
חלק בלתי מבוטל ממנגנוני ההומיאסטזה, מטפל בשמירה על איזון החום המתקיים בגוף, בהתאם לטמפרטורת הסביבה – ובהתאם לפעילות הפיזית והמוחית שאנו מקיימים.

מנגנונים מורכבים שהתפתחו בתהליך ברירה תובעני במהלך התפתחות האדם, השתמרו בכל זמן שהיו נחוצים לשם תפקודו וקיומו של הגוף.
ככל שתנאי הקיום משתנים ואנו מפחיתים את השימוש במנגנונים אלו, הן מאבדים מנחיצותם, מערכת העצבים מקצצת ברמת האנרגיה שלהן, מנוונת אותם ומורידה מחוזקם, מצפיפותם – ומיכולתם התפקודית.

דוגמה מוכרת בטבע, למנגנון מורכב המתנוון כתוצאה מחוסר שימוש למשך תקופה די ארוכה – הן העיניים.

בעלי חיים רבים איבדו את יכולת הראייה בתהליך ניווני – שהוא בעצם חלק מתהליך התפתחות והסתגלות של גופם לסביבה החדשה, לאחר שעברו לחיות במערות אפלות – או במעמקי האוקיינוסים, ובתנאים בהם הראייה לא הייתה פעילה. ישנם כאלו שנותרו בהם שרידים לעיניים וישנם אף כאלה שלא נותר זכר לעיניהם. החזקים שביניהם, בעלי יכולת הישרדות, פיתחו בתהליך הברירה הטבעית מנגנונים חליפיים להתמצאות, המתאימים לסביבה בה הם מתקיימים. החלשים חדלו להתקיים או נכחדו.

גם כאשר מדובר באדם, המצב אינו שונה במהותו. במידה ולא נשתמש בעיניים למשך תקופה די ארוכה, מנגנון זה יאבד בהדרגה את היכולת לתפקד ולמלא את ייעודו. ככל שתקופה זו תארך, ספק אם נוכל להשתמש בהן לאחר מכן מפאת הניוון, הכרוך בירידה בחילוף החומרים, ברמת אנרגיה – ובשיבושים בזרימת הדם.
העיקרון של ניוון ואיבוד מנגנונים כתוצאה מחוסר הפעלה והיעדר גירויים משמרים ובונים, חל על כל אבר ומנגנון פיזיולוגי.

בגוף האדם, אנו מוצאים מנגנונים המצויים בעיצומו של תהליך ניווני, כמו שיער הגוף, שהיה במקור מנגנון שימור חום.
כמו מנגנונים ביולוגיים אחרים שחדלו לתפקד והתנוונו לאחר שהוחלפו במלאכותיים, שיער הגוף הלך והידלדל ככל שהוחלף בפרוות של בעלי חיים אחרים – ובשלב מאוחר יותר, בהסתגרות במקומות מבודדים, בביגוד, באש, באמצעי חימום מלאכותיים אחרים.
ניוונו של מנגנון זה הולך ומואץ במהירות בתקופה המודרנית, ככל שאנו חיים בסביבה ממוזגת ומבוקרת מחשב.

ראוי שאבהיר ששיער הגוף לא התנוון ונעלם מכיוון שמשלב מסוים בהתפתחות, האדם נגאל מן הצורך בשמירה על איזון החום של הגוף.
הגורם לניוון שיער הגוף הוא שינויים שיצר האדם, בסביבה בה התקיים. מקורות חום מלאכותיים מנעו מגופו את הצורך בהתמודדות עם ירידת טמפרטורת הסביבה. ככל שהגוף פחות נזקק למנגנון זה, ככל מנגנון אחר, כמות האנרגיה הוא מקבל הולכת ופוחתת – והוא הולך ומידלדל.
ניוונו של מנגנון זה, מחייב להגן על איזון החום של הגוף בדרכים חלופיות – מתוך מודעות, על מנת למנוע ממנו מצוקות הכרוכות באיבוד חום.

מנגנון הומיאסטאזי נוסף המשמש את הגוף לוויסות ואיזון החום, מצוי בכלי הדם שבעור.
תאי עצב המצויים בעור ומשמשים כחישני הטמפרטורה של הגוף, מעבירים למערכת העצבים המרכזית, מידע על עומס החום והטמפרטורה. בתגובה כאשר להתחממות מזג האוויר, מערכת העצבים מפרישה הורמונים המרחיבים את כלי הדם שבעור, ובכך מביאה לזרימת דם וחום גדולה יותר אל רקמות העור החיצוניות. חימום העור מביא להשוואת הטמפרטורות שבין הגוף לבין הסביבה, ומאפשר לגוף להקטין את מפל החום, על מנת לצמצם את קליטת החום מן הסביבה.

אותו מנגנון של השוואת טמפרטורות, פועל גם כאשר טמפרטורת הסביבה יורדת. כאשר החיישנים הפזורים בעור מעבירים למערכת העצבים המרכזית מידע על התקררות הסביבה, מערכת העצבים מפרישה הורמונים המכווצים את כלי הדם בשכבות העור החיצוניות – ומקטינים את זרימת הדם אל העור. בקירורו, הגוף מצמצם את הפרש הטמפרטורות שבינו לבין הסביבה ומקטין את מפל החום מן הגוף אל הסביבה. בכך, מונע הגוף בריחת אנרגיה, ואיבוד חום גוף יקר.

כאשר מדובר בחום הגוף, ראוי שנדע כי חום הגוף כפי שאנו רגילים להתייחס אליו, מתייחס לטמפרטורה ספציפית, הנמדדת על פי רוב מתחת ללשון או במקומות מוסכמים אחרים.
עם זאת, לומר על הגוף שהוא בעל טמפרטורה אחידה – תהיה טעות יסודית בתפיסה, שתביא להשקפה מוטעית לגבי הגוף כולו.
טעות פטלית זו ניתן להשוות למבט על כדור הארץ מעומק החלל, וניסיון לקבוע את הטמפרטורה שלו כאשר אנו מסתכלים עליו כנקודה.

כמו הכוכב, גוף האדם מופעל על ידי אנרגית החום – ובאופן דומה, גם הטמפרטורה בשניהם אינה אחידה. בשניהם מצויים אזורי טמפרטורה ואנרגיה שונים – ומשתנים כל העת.
כל איבר או רקמה בגוף, מתקיימים באופן נורמאלי בטווח טמפרטורות אופייני, כאשר הטמפרטורה שלהם וכמות החום שבהם בזמן נתון, משתנים בהתאם למהותם ולרמת הפעילות שהם מקיימים.

דוגמה עליה עמדנו בספר הראשון בסדרה, הממחישה הבדלי טמפרטורות קיצוניים באזורים גוף שונים בסביבה הפנימית, היא הבדלי הטמפרטורות בסדר גודל של כמעלה צלסיוס בין השפה הפנימית לחניכיים, לבין הטמפרטורה הנמדדת מתחת ללשון. זאת, על אף הקרבה הפיסית היחסית ביניהם.

דוגמה נוספת הממחישה את העובדה שכל רקמה בגופנו בנויה לתפקד ביעילות בטווח טמפרטורות וכמויות חום הנגזרים ממהותה, היא טמפרטורת העור, העשויה להשתנות בטווח ניכר של מעלות, בזמן שהטמפרטורה של רקמות פנימיות נשמרת ביציבות רבה יותר, ובטווח ערכים אחר לחלוטין.


מנגנון ההזעה הוא מנגנון הומיאסטזי המשמש לוויסות ואיזון חום הגוף, המופעל באופן אוטומאטי כאשר רמת החום בגוף – או באזורים שונים שבו, עולה מעבר לרמה מוגדרת, הדורשת איזון פעיל, באמצעות מנגנון.
בין אם עליית החום היא תוצאה מספיגת אנרגית חום מן הסביבה החיצונית, (כמו למשל כאשר אנו חשופים לקרינת שמש חזקה / לאחר מקלחת במים חמים מאוד או עומדים ליד גוף כלשהו הפולט חום), ובין אם היא תוצאה של ייצור אנרגית חום על ידי הגוף, תוך ייצור הקלוריות הנחוצות לשם פעילות מוטורית נמרצת, או פעילות מוחית – שכלית או תחושתית.
בכל אחד מן המקרים השונים כל כך באופיים עולה כמות החום שבגוף, ובתגובה הגוף מפעיל את מנגנון ההזעה, על מנת לצנן את עצמו – ולאזן את כמות החום.

מנגנון הזיעה חייב לפעול מעת לעת, על מנת להוסיף להתקיים באופן תקין. החיים בתוך מרחבים ממוזגים בהם הטמפרטורה מבוקרת באופן מלאכותי, עלולים להביא במהירות לניוון בלוטות הזיעה בשל חוסר הפעילות המתמשך. שיבושים בפעולתו של מנגנון איזון חשוב זה, יגרמו לתופעות גופניות חמורות, לפגיעה בתפקודי הגוף, ואף עלולים לאיים על המשך קיומו.

דוגמה לפגיעה בתפקוד הגוף כתוצאה משיבושים בחילופי האנרגיה שבין הגוף לסביבתו אנו מוצאים ב’תסמונת המנהלים’, הידועה היטב ביפאן וברבות מארצות העולם המערבי. תופעה זו באה לידי ביטוי בעיקר בכאבי גב קשים וכאבי שרירים – ונובעת מן הישיבה הארוכה בחדים ממוזגים, החיים במבנים ממוזגים, נסיעה ברכב ממוזג וכו’. השינויים באורח החיים שסיגל לעצמו האדם בעת האחרונה, מתבטאים בהתנתקות מן המקצב הטבעי של הסביבה וגורמים לשיבוש ולניוון מנגנוני הגוף – ולפגיעה באיזון האנרגיה.

החיים הם תהליך בלתי פוסק של שינויים, העשויים להתחולל לחיוב – ולבנייה, ועלולים להתחולל לשלילה ולהתפרקות.
מכיוון שתהליך הברירה הטבעית אילץ את המין האנושי להגיע לדרגה כלשהי של שיא בהתפתחות הגופנית, סביר להניח שבתהליך הברירה המלאכותית, כל שינוי יהיה לרעה בדרך זו או אחרת.

מה שיקבע עד כמה ישתמר הטוב שעוד נותר במכונה האנושית – וכמה נזק ייגרם לה, הוא אורח החיים שאנו מאמצים ובוחרים להתקיים בו.

ככל שנבחר באורח חיים חסר גירויים, מנגנוני הגוף יתנוונו ויאבדו מיכולתם התפקודית.
התמודדות יתר, עלולה אף היא לגרום לנזקים כתוצאה מבלאי ושחיקה.

על מנת להביא את הגוף לקיים ולשמר את מנגנוניו ביעילות, נחוצה התמודדות מאוזנת, שתשמור על תפקוד אופטימאלי של מנגנוניו.

על מנת למנוע ניוון לא רצוי, הימנע מהדלקת מזגן, כל זמן שזה לא הכרחי.  בין אם מדובר במבנה סגור או במסיעה במכונית.
אם אתה ממזג, עשה זאת במידת הנעימות – ולא הקירור.
הנח לגוף להיות מחובר עם האנרגיות של הסביבה עד כמה שמתאפשר…

במטלות היומיומיות, הימנע ככל האפשר משימוש באנרגיה מלאכותית והשתמש בגוף עד כמה שניתן – בהליכה, בהרמת משאות וכיוצא באלה.

מעבר לפרק הבא – מיתוס השפעת…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.