אבל זה לא הוכח מדעית

מאת : איל כהן, הילר וכותב סדרת הספרים “דברים שלא תשמע מהרופא שלך”

מרבית האנשים החיים בתרבות המערבית ומוגדרים כ”נורמטיביים”, יתנגדו באופן אוטומטי לטיפולים בריאותיים שלא הוכחו על ידי המדע, מכיוון שהם חונכו להיזהר משרלטנים למיניהם, ומכיוון שהתרבות שבה אנו חיים מתעלמת באופן שיטתי מן המרכיב האנרגטי של החיים, שנתפס בה כהזוי.
על אף החשדנות המובנית, כאן ישנו עוקץ שחשוב להבין, על מנת שנהיה מסוגלים לבחור בין דרכי טיפול יעילות התומכות ביכולת הריפוי הטבעית של הגוף ואין בהן כל סכנה, לבין דרכי טיפול שהוכחו מדעית, אך הן מטפלות בסימפטומים, מנוונות את מנגנוני הריפוי של הגוף, מרעילות אותו ועלולות לגרום לו נזקים בלתי הפיכים.

להוכחה מדעית ישנם יתרונות לכאורה, אבל בעידן של האינטרנט והמידע החופשי, משמעות הדבר הולכת ופוחתת,  ולמעשה, היום, החסרונות גדולים יותר מהיתרונות.
מחקר רפואי שנערך בתנאים אובייקטיביים, אמור היה לתת מידע אמיתי בנוגע להבנת מחלות שונות ודרכי הטיפול בהן, אך העובדה שבכל שבועיים בערך מתפרסם מחקר ששולל מחקר קודם, מצביעה על חוסר אחידות ועל כך שהגישה המדעית אינה יציבה ואינה מבוססת על אמת, אלא על האמת המתאימה למממני המחקר, שהם בדרך כלל חברות התרופות.

במציאות הנוכחית, כאשר מחקרים מתומרנים על ידי תאגידי ענק וחברות תרופות המממנות אותם, על מנת להוכיח “מדעי” את מה שמתאים להם כלכלית, הם נערכים בתנאים שאיננו יכולים לבקר, וישנם משתנים רבים הנקבעים על ידי בעלי העניין המשקיעים ממון רב במחקר, במטרה להוכיח עובדה כלשהי.

במחקר רפואי המשתתפים הם אנונימיים, ואין לציבור אפשרות לשמוע מהם עד כמה התרופה באמת מקלה – או אם בכלל. נוסף על כך, הציבור מקבל רק את התוצאה הסופית, כאשר תופעות לוואי רבות אינן מופיעות במחקר, מאחר והן לעתים מתגלות שנים רבות אחרי שנערך, תוך גרימת נזק עצום למשתמשים בתרופות.

לעומת מחקר מדעי, במדיה החברתית הקיימת היום אפשר למצוא פוסטים של אנשים שכתוצאה מטיפולים תומכים, החלימו ממחלות וממצבים שלרפואה אין עבורם פתרון. באמצעות המידע הקיים ברשת, אנו למעשה עורכים מחקר אובייקטיבי, פתוח ונגיש לכל, כאשר מאחורי כל אדם המספר על כך, יש פרופיל – ואפשר לפנות אליו ישירות על מנת לוודא שלא מדובר בהונאה או במניפולציה, אלא במקרה אמתי, וכשיש מאגר מספיק גדול של מקרים, לתפיסתי, מדובר בהוכחה שהיא מהימנה יותר מהוכחה מדעית של תרופות…

אני באופן אישי מגדיר דרכי ריפוי כמו הילינג כאציליות, מאחר והן אינן כרוכות בשום סיכון, עומס או טראומה, וסבור שיש להעדיף דרכי טיפול מסוג זה גם אם הן לא “הוכחו מדעית”, לפני שפונים לטיפולים פולשניים.