אבל זה לא הוכח מדעית

מאת : איל כהן, הילר וכותב סדרת הספרים "דברים שלא תשמע מהרופא שלך"

מרבית האנשים החיים בתרבות המערבית ומוגדרים כ"נורמטיביים", יתנגדו באופן אוטומטי לטיפולים בריאותיים שלא הוכחו באופן מדעי, מכיוון שהם חונכו להיזהר משרלטנים למיניהם, אך על אף החשדנות המובנית, כאן ישנו עוקץ שחשוב להבין, על מנת שנהיה מסוגלים לבחור בין דרכי טיפול התומכות ביכולת הריפוי הטבעית של הגוף ואין בהן כל סכנה, לבין דרכי טיפול שהוכחו מדעית, אך הן מטפלות בסימפטומים, מנוונות את מנגנוני הריפוי של הגוף, מרעילות אותו ועלולות לגרום לו נזקים בלתי הפיכים.

להוכחה מדעית ישנם יתרונות לכאורה, אבל היום, בעידן של האינטרנט והמידע החופשי, הדבר כבר הרבה פחות משמעותי, ולמעשה, החסרונות גדולים יותר מהיתרונות.
בתנאים אובייקטיביים, מחקר רפואי אמור היה לתת מידע אמתי בנוגע להבנת מחלות שונות ודרכי הטיפול בהן, אך העובדה שבכל שבועיים מתפרסם מחקר ששולל מחקר קודם, מצביעה על חוסר אחידות ועל כך שהגישה במדעית אינה מבוססת על אמת, אלא על האמת המתאימה למממני המחקר, שהן בדרך כלל חברות התרופות.

במציאות הנוכחית, מחקרים מתומרנים על ידי תאגידי ענק וחברות תרופות המממנות אותם, על מנת להוכיח "מדעית" את מה שמתאים להם כלכלית.
ישנם משתנים רבים שאותם קובעים בעלי העניין המשקיעים ממון רב במחקר, מתוך עניין שהוא יוכיח עובדה כלשהי.

במחקר רפואי המשתתפים הם אנונימיים, ואין לציבור אפשרות לשמוע מהם עד כמה התרופה באמת מקלה – או אם בכלל.
בנוסף על כך, הציבור מקבל רק את התוצאה הרלוונטית, כאשר תופעות לוואי רבות אינן מופיעות במחקר, מאחר והן לעתים מתגלות שנים רבות אחרי, וגרימת נזק עצום למשתמשים בתרופות.

לעומת מחקר מדעי, במדיה החברתית הקיימת היום, אפשר למצוא פוסטים של אנשים שכתוצאה מטיפולים תומכים, החלימו ממחלות וממצבים שלרפואה אין עבורם פתרון. באמצעות המידע הקיים ברשת, אנו למעשה עורכים מחקר אמתי, פתוח ונגיש לכל, כאשר מאחורי כל אדם המספר על כך, יש פרופיל – ואפשר לפנות אליו ישירות על מנת לוודא שלא מדובר בהונאה או במניפולציה, אלא במקרה אמתי, וכשיש מאגר מספיק גדול של מקרים, לתפיסתי, מדובר בהוכחה שהיא מהימנה יותר מהוכחה מדעית של תרופות…

אני באופן אישי סבור שיש להעדיף דרכי טיפול שאינן בעלות פוטנציאל נזק לפני שפונים לטיפולים פולשניים, גם אם הם "הוכחו מדעית".